בריאות בקובה

שתיית מים מהברזים בקובה לא מומלצת בכלל – אפילו רובם המוחלט של המקומיים מרתיחים ו/או מסננים את מי השתייה. היוצאת מן הכלל היא העיר ורדרו, שם ישנה מערכת סינון מתקדמת שמופעלת ע”י חברה אירופאית בגלל מסת התיירים במקום.

בקבוקי מים מינרליים הם עסק לא זול בכלל לתייר בקובה. מחירו של בקבוק מים מינרליים של 1.5 ליטר נע בין 0.7$-2$, כאשר המחיר מושפע מעד כמה תיירותי המקום בו הבקבוק נמכר. בהתחשב בכך שבמזג האוויר הקאריבי החם כל אדם צורך כל יום כמה ליטרים טובים של מי שתייה, בסיכומו של דבר ההוצאה יכולה להסתכם להוצאה משמעותית.

אז כיצד ניתך לחסוך? כמעט בכל קאסה קיים מתקן לסינון מים שמשמש את בעלי הבית. אנחנו ביקשנו מראש רשות להשתמש במים המסוננים (כחלק מה”תנאים” שלנו בעת מיקוח). לרוב לבעלי הבתים אין התנגדות לכך, אך חשוב לסכם זאת מראש כדי למנוע אי נעימות או צפי לתשלום נוסף. המים המסוננים טובים לשתייה, וע”י כך אפשר לחסוך לא מעט כסף.

הפינה קולדה היא משקה ידוע בקובה – והם עושים אותה פשוט נפלא, אך חשוב לדעת לאלו מביניכם שהם אלרגיים ללקטוז שבכמה מקומות בקובה (בעיקר בדרכים) הם מכינים את הפינה קולדה גם עם מעט אבקת חלב ולכן למי מביניכם שאלרגיים לחלב – חשוב לדעת!

אנחנו טיילנו בקובה בחודש יולי והיה חם מאוד. בתקופה זו השמש ממש חמה ויוקדת, ולכן חובה להצטייד בקרם הגנה נגד שמש ולהקפיד למרוח את הקרם מידי מספר שעות!

קרה לי כמה פעמים שהעקיצות הגיעו לממדי ענק (מהנהר ומהחוף). יש משחה שמוכרים בבתי מרקחת לתיירים ועולה 1.5 קוק שעוזרת מאוד – גם מרגיעה (עם אותו חומר פעיל כמו פניסטיל), אך גם מורידה את הנפיחות. בשם Alerfin crema.

מגורים מותאמים לכסא גלגלים
לא חסר בקובה מלונות מפוארים שניתן למצוא בהם חדרים מותאמים. את המלונות ניתן למצוא באינטרנט, בספרי טיול ואף סוכנויות בארץ. אך אם רוצים לטייל בזול, זה לא בעיה. טיול מוצ`ילרי בקובה כולל לרוב שינה בקאסות (בתים של משפחות) שם מקבלים את האווירה של קובה ואוכל יותר טוב. ישנן כל כך הרבה קאסות, שאפשר למצוא בקלות קאסות יחסית מותאמות עם מדרגה אחת בלבד. זאת עושים בעזרת הקובנים באזור. לרוב כל משפחה מכירה כמה קאסות אחרות. הבעיה היא השירותים. בחלק מהמקומות לא יכולתי להכנס מהכסא ונאלצתי לעבור ממנו למושב האסלה ומשם לכסא הפלסטיק במקלחת. אם ישנו מלווה, כמובן שהבעיה נהיית יותר קלה לפתרון. אך ישנן קאסות עם שירותים רחבים.

תחבורה
כדאי (אף למי שאינו בכסא גלגלים) להשכיר רכב, כאשר יש לפחות 3 אנשים זה אף משתלם כלכלית. ניתן כך להגיע ליותר מקומות כמובן. רכב אוטומטי הוא לא יקר יותר מדי. הדגם הזול ביותר בלי הגבלת ק``מ, לא אוטומטי הוא 51 דולר ליום, אוטומטי הוא 64$. מנגנון לרכב יש להביא מהבית, ועדיף שמישהו אחר ישכור את האוטו כדי שלא יתחילו לעשות בעיות.
למי שבכסא גלגלים ורוצה לנסוע לבד ולא רוצה לבזבז כסף או לסחוב מנגנון. האוטובוסים הם מאוד נוחים. קווי האוטובוס הבינעירוניים מאורגנים מאוד. המושבים נוחים ורכים (למרות שעדיף לקחת גם את הכרית האישית). מבקשים מהסדרנים לעזור, אחד ברגלים ואחד מתחת לבתי השחי, והם מעלים בנימוס למשורה הראשונה שיש בה חלל רב יחסית לרגליים. על התיקים והכסא מקבלים קבלות כדי לקבל אותם חזרה בסוף הנסיעה קבה היא יחסית שטוחה ולכן אין בעיה של חוסר שיווי משקל בעליות וירידות..
לרכבת יש שתי מחלקות. מחלקה ראשונה יקרה יותר, מושבים מרופדים אך מיזוג אוויר מקפיא. דווקא במחלקה הזולה ניתן להשיג ספסל שלם ואפשר לנוח בו ולאוורר את הישבן. הוא חי יותר עם מקומיים ויש מוסיקה. אבל צריך לנעול ולשמור את החפצים והכסא כך שזה לא קורץ.

אוכל
משום שבקובה לרוב מומלץ לאכול בקאסות עצמן. משום ששם מקבלים אוכל טוב יותר, זול יותר ובכמויות. אז הנגישות תלויה במקום שינה. אך ניתן למצוא מסעדות מותאמות יחסית. האוכל הוא לרוב שעועית, אורז, אבוקדו, פירות, עוף או חזיר.ישנן גם פיצות זולות עם בריכת שמן במרכזן.

ריקודים/מוסיקה
ישנם אינספור מועדונים, חלקם עם מדרגות, חלקם לא. אף אחד לא מותאם בכוונה. לרקוד אין בעיה, וקבנים/קובניות רבות ישמחו ויצטרפו אליכם. ישנן מורים לסלסה שישמחו לנסות ללמד אותכם לרקוד עם כסא. וניתן ללמוד לנגן כמעט עם כל להקה מקומית.

תקלות/בעיות עם כסא הגלגלים
הגעתם לארץ התחזוקה והקומבינות. לא סתם נשתמרות כאן מכוניות אמריקאיות עתיקות. ישנם גם הרבה אופניים בקובה. כך שלא חסר אנשים עם יכולת טכנית גבוהה שיעזרו לתקן מפנצ`ר ועד ריתוך מתקן הליכה שבור. בכל זאת, לדעתי, עדיף לצאת עם כלים וגלגלים מגומי מלא...

בעיות רפואיות
אחד מהדברים הטובים שקאסטרו עשה לקובה זה שיפור מערכת הבריאות. הקובנים גאים ברמה הגבוהה של הרפואה שלהם. לצערם, אין כסף במדינה, והשירות והתרופות שיקבלו דלים. אך לתייר אין מה לחשוש, והטיפול הרפואי הוא טוב מאוד. לכתובות של בתי החולים הסתכלו במידע רפואי על קובה.

ציוד רפואי
למרות שהרפואה טובה בקובה. אין לסמוך על למצוא ציוד רפואי ובפרט ציוד פרטיקולרי כגון צנתרים, עזרקאין או תרופות כגון נביטרופן. וכדאי להצטייד בעודפים.

שדה התעופה
שדה התעופה נוח לכיסא גלגלים. ישנה מעלית בין 2 הקומות. המקום היחידי שמצאתי שאינו נגיש הוא הקפיטריה. דווקא בשדה תעופה לא ששו של כך לעזור.

לא חסר בקובה מלונות מפוארים שניתן למצוא בהם חדרים מותאמים. את המלונות ניתן למצוא באינטרנט, בספרי טיול ואף סוכנויות בארץ. אך אם רוצים לטייל בזול, זה לא בעיה. טיול מוצ`ילרי בקובה כולל לרוב שינה בקאסות (בתים של משפחות) שם מקבלים את האווירה של קובה ואוכל יותר טוב. ישנן כל כך הרבה קאסות, שאפשר למצוא בקלות קאסות יחסית מותאמות עם מדרגה אחת בלבד. זאת עושים בעזרת הקובנים באזור.

לרוב כל משפחה מכירה כמה קאסות אחרות. הבעיה היא השירותים. בחלק מהמקומות לא יכולתי להכנס מהכסא ונאלצתי לעבור ממנו למושב האסלה ומשם לכסא הפלסטיק במקלחת. אם ישנו מלווה, כמובן שהבעיה נהיית יותר קלה לפתרון. אך ישנן קאסות עם שירותים רחבים.

כמה ניסו להפחיד אותי לפני הנסיעה לקובה, שיהיה לי סיוט לנסוע לבד בכיסא גלגלים לשם.

שטויות!!! קובה היא המקום האידיאלי למוצ`ילר העצמאי המתחיל בכיסא גלגלים. ראשית כל, המדרכות בהאוונה ממש לא נוראיות ומי שיודע לתת קצת תנופה מסתדר, ואם לא הקובנים כ``כ חמים שמיד יעזרו. באוטובוסים, יש להם נסיון, ולא היה שום בעיה... 2 עזרו לעלות ולשבת בכיסאות הקדמיים (שהם מאוד נוחים ומרופדים גם בלי הכרית האישית) והכיסא לתא המטען... כמו כן, יעזרו מיד למצוא Casa שמתאימה לכיסא (בלי מדרגות...) כך שמבזבזים כמו כל מוצ`ילר. כדאי, לדעתי, לעשות צניחה חופשית בורדרו ולרקוד כמו מטורפים ב-Casa de la musica בטרינידד.