בין ההערבה למכתש רמון פרוס לו לרווחה המדבר במלוא יופיו – כאן צעדנו כ-42 ק"מ שהתחלקו על פני 2 ימי הליכה ושני נחלים, שרף ומרזבה. לינה בחניון לילה נחל מרזבה. מדריך ומארגן: גלעד בן צבי. המסלול מיועד למטיבי לכת, חובת הכרות עם המסלול והדרך.
התחלנו את הקמפוס שלנו בחמישי בערב, עת פנינו שמאלה בכביש 90 לכיוון חצבה. מתישהו ראינו שלט קטן "איציק". פנינו ימינה לדרך עפר, שהובילה אותנו לאחר כמה קפצוצים ופתלולים עמוק בשטח לחאן של איציק. במקום אפשר ללון במבנה או אוהל פרטי, יש שירותים, מקלחת ומטבח.
היום הראשון - נחל שרף-נחל מרזבה-חניון לילה נחל מרזבה
על האוטובוס בין חצבה לנחל שרף. יום שישי 5:30, כולנו המשוגעים לדבר ערים וארוזים על האוטובוס, שיקפיץ אותנו לנק' ההתחלה של מסלול ההליכה. אדוארד הנהג ממש התלבט איך וכיצד להגיע מדימונה בזמן, עד כדי כך שהספיק לשתות איתנו קפה של בוקר, ובהמשך לזכות להדרכת דרך של מדריכנו גלעד ("הנה כאן קח ימינה", הנה פה דאונינג 10...לא בעצם "מפעל צין". "כאן תמשיך שמאלה, הנה שדה בולבוסים", "אל תדאג תמצא את הדרך חזרה". ובינתיים... הוייזית של אדוארד נזפה בו ברוסית צחה – לאן את מביא אותנו באימשך?). ת'כלס מכביש 90 פנינו שמאלה לכביש שהוביל למעלה עקרבים (מאז אסון צפית הכביש הזה חסום). נסענו בכביש עד מקום החדירה של נחל צין, אז עלינו במעלה הפוספסטים לכיוון מפעל צין, עקפנו אותו ממזרח והמשכנו מערבה. במקביל למסילת הרכבת הגענו ליעדנו – נחל שרף. "אלוהה!".
6:45 תחילת מסלול ההליכה. גלעד מכריז "היום יהיה יום ארוך, ומחר עוד יותר" (נו מה!? באהבה). נחל שרף, שרף על שום מה? כאשר התכנסה וועדת השמות בעניין שם הנחל, הסתבר ששמו המקורי הבדואי – ואדי פעי (נחש אפעה) כבר תפוס. אפעה, כי בקיץ יש בו כמות אדירה של נחשי אפעה. אשר על כן קראו לו שרף על שם נחש אחר, ארסי גם כן, "שרף עין גדי".
צעדנו תחילה בערוץ נחל שרף היפה, בו פגשנו שלל אומניטים, אומניט = תביעת קונכייה בת 65 מיליון שנה, של אותה רכיכה עתיקה העטופה בשריון חרסתי.
7:30 ארוחת בוקר. אנחנו יישובים במעוק של נחל שרף (מצוק+עמוק = מעוק, נקיק צר המתחתר בקרקעית סלעית של אפיק נחל). מה רואים? גב ללא מים מעליו חבל לטיפוס, המרמז על מעבר לגב הבא. בשנים גשומות, בחלקו התחתון של נחל שרף, מתחתר ערוץ הנחל במעוק צר, ומתמלא בימות החורף במי שיטפונות. לא כך השנה. אם נסתכל על מרומי המסלע המדהים שלפנינו נראה מופע אנכי שנראה כמו חלונות ממוסגרים בעמודים, מעין כוורת אנכית. מופע זה הוא תוצר של בליית טאפוני, האופיינית לכל רחבי הנגב. לעומתם, בחלק הנמוך יותר של הסלע רואים חרירים/מעין כוכים קטנים. התיאוריה המקובלת היום היא שהחרירים האלה הם תוצר בלייה של מלח, הכולל שרידי מחילות של סרטנים ונוברי בנטוס אחרים (חיות ממעמקי הים, הרי פעם היה פה ים...).
9:20 באחד מגבי נחל שרף. הגב ריק ממים. כטוב ליבנו ביין, גלעד מספר לנו שבשנים האחרונות גבי נחל שרף אינם מלאים במים. היו כאן הרבה שנים צחיחות, מעט מאוד גשם מגיע, וזה מסביר את ריקנות הגבים. איך זה משפיע על האיקוסיסטם? יש צמחים שהיו פה ואינם עוד, למשל "קרנן טבוע". דוגמא נוספת להשפעת מיעוט המשקעים היא התייבשותן של 15 האלות האטלנטיות של נחל חצבה, שלא שרדו את השנים הצחיחות האחרונות.
בהמשך המסלול הלכנו בתוך קניון צר, יצאנו לבקעה שטוחה, פגשנו שכבות סלע מתקופות גיאולוגיות שונות, בגוונים ובתצורות מדליקות בהן סלעי גיר עטויים עדשות צור, קונגלומרט, משטחים לבנים עם מעין רקמה אדומה, ועוד ועוד.
11:30 מפל נחל מרזבה. הידד, עוד לא צהריים ואנחנו כבר בנחל מרזבה, יישובים במדף ללא רוח, במקום בו ניתן לראות חלק מהמפל העצום הזה של מרזבה, שרוחבו המלא מגיע ל-200 מטרים. בשטפון לא גדול הערוץ זורם, כולל שורה של זרימות בסדקים קטנים בסלע. המלצה: להאזין לפודקאסט של גלעד במסגרת "דעת מדבר" תכונות של בעלי חיים ומערכות מדבריות. גלעד מספר על קווי הדימיון שהוא מוצא בין חברות בעלי חיים, חברות צמחים וחברות אנוש במדבר. מאוד מעניין לשמוע על המכנה המשותף לחברות אלה.
המשכנו דרכנו בערוץ נחל מרזבה, בשבילים מתונים בד"כ, פגשנו משקעי קאלציט הצובעים את הסלע בגוונים בהירים. כששאלנו את גלעד מדוע נקרא הנחל "מרזבה", אז זה די פשוט, הנחל נקרא כך כי הוא ישר כמו מרזב (המשמעות בערבית, ישר). תוך כדי צעידה במוזיאון של הטבע החלפנו נוף ממסלע אחד למשנהו ממסלע גיר לתלכיד נחלים (קונגלומרט). ובשעת אחר צהריים מאוחרת הגענו לחניון מרזבה.
לילה בחניון מרזבה. ארוחת מעדנות ציפתה לנו, לאחר שהקמנו את האוהלים ונטענו מושבנו ללילה מבורך במדבר. אין כמו מרק ירקות עשיר, פוייקה טעים, גיטרה ומדריך שגם קורא אקורדים (קצרה היריעה לתאר את כישוריו ואת דרכיו להנעים את לבבות הנוכחים), וסיפור חיים של מיקי חברנו, כדי לעשות את הערב קסום. (ארוחה בשטח הופקה על ידי מושטח:
http://moshetach.co.il/%D7%A6%D7%95%D7%A8-%D7%A7%D7%A9%D7%A8/)
במהלך הלילה היו שלושה אירועי גשם, שניקו כל טיפת אבק במדברנו. התעוררנו לצלילי קאט סטיבנס בביצוע גלעד בן צבי, לבוקר צח וצלול עם זריחה מרהיבה.
Morning has broken like the first morning"
Blackbird has spoken like the first bird
"...Praise for the singing, praise for the morning
היום השני - מחניון לילה מרזבה להר מרזבה
7:30 סכין מרזבה. וואוואוויאה העפלנו בכיף על סכינון מרזבה ובהמשך על סכין מרזבה, מרחפים בזהירות מעל כל מסלעי הגיר שלנו נדמו עתיקים אך הם בין מסלעי הגיר הצעירים בנגב. סכין מרזבה מאוד סדוק ופרוק ויוצר פשוט מסלע מחורץ יפהפה, נוח להליכה זהירה. מה אומר לכם, פעימות ליבי רעדו. כל זאת, בזכרי את ההצפה האחרונה של ימת תטיס.
10:30 עין אום סאלח. יש מים במדבר! אנחנו במעיין אום סאלח. מעיין שלא היה ידוע עד לפני כמה עשורים (סוד כמוס שנשמר על ידי הבדואים). זהו מעין נובע וגב מים גדול שמתמלא אחרי שיטפונות למשך תקופה ארוכה, כך שעל פי רוב גם בקיץ הוא מלא מים. הנועזים בינינו לא נבהלו מתוקף המים וטבלו בהנאה. מי היתם אום סאלח? יש מגוון אגדות אודותיה. גלעד סיפר לנו שעל פי המסורת של השבט הבדואי מסעודין אל-עזאזמה, אום סאלח הנהיגה בעבר הרחוק את השבט לשורה של נצחונות נגד שבטים בדואים אחרים. בני השבט רכשו לה כבוד גדול ואשר על כן קראו מספר מקומות על שמה. אז כן, כן אישה הנהיגה שבט בדואי לתהילה. אום סאלח הוא רק מעיין ראשון אותו פגשנו היום, ת'כלס בערוץ של נחל מרזבה יש מעיינות רבים, אך זהו הגדול שביניהם ואף המלא שביניהם.
בהמשך ערוץ הנחל טיפסנו וגלשנו בין שלוחותיו, עברנו דרך אזורי מאובנים, ראינו גם קקי של בעלי חיים הרי באזור זה מסתובבים 4 פרסתנים גדולים למדי: יעלים, פראים, צבאים וראמים. אל דאגה, כולם צמחוניים. באחד הפיתולים עשינו עיקוף של מפל – טיפסנו אל מרומי קירות הערוץ וירדנו בחזרה, ההמשך בנחל מרזבה הדרומי.
12:00 מעיין קטר מרזבה. אנחנו נמצאים במקום מאוד מיוחד, אמנם כבר לפחות שנתיים לא היתה זרימה רצינית של מים בנחל אך עדין המעיין מטפטף בקטנה. כתוצאה מהטפטוף הקבוע נוצרו נטפים בסלע ומתחתיהם יש כתמים ירוקים – מושבות של בקטריות.
13:00 ערוץ קו שבר, המעיין הקר. ארוחת צהריים בערוץ קו השבר, לצד עין ברדייה בעל האבן הלבנה המפוספסת באפור. לפנינו בדרך, כדברי גלעד, אחד החלקים הכי יפים במסלול. זו ההגדרתו בדרך כלל למקטע יפה ומאתגר – להלן התחנות שבדרך: מפל הנשר, קו שבר, גן הבולדרים (הרפתקה ממש!), עץ השיזף הנמצא במקום הגבוה ביותר בישראל – 400 מטרים מעל פני הים, הר מרזבה ועמק הג'יפים (:.
16:00 פסגת הר מרזבה. למעלה מ-500 מ' מעל פני הים, עליה קצרה ותלולה מקום מצוין לתצפית של 360 מעלות. בדרום רואים את אזור נחל נקרות, במזרח רואים את הערבה ונחל מרזבה, בצפון רואים את רכס חצרה והר צין ובמערב את אזור רכס מחמל טרף-דרס ובקעת צין.
16:45 אנחנו רכובים על הג'יפים. ברך אל ברך, כתף אל כתף. אחים למסלול. כשעתיים נסיעה, רובן בשטח, הובילו אותנו חזרה אל הרכבים בחאן של איציק.
סיפוק גדול, לא רק על הק"מ שמניינם כמרתון, אלא שהמדבר היפהפה כולו היה עשוי כאילו לכבודנו. את הגשם קבלנו בעיתו את השמש בברכה. אינשאללה בדרכים, ממש בקרוב!
"דרכים רבות לדעת את המדבר: יש ההולך ועיניו באדמה, מחפש הוא אחר זוטות קטנות, מרים כל אבן, מתפעל ונעצר בפליאה על יד צמחים עם פירות סגולים או זחל ססגוני. חברו ההולך מאחוריו, מסביר לו שהאבן שהרים היא אבן מטמורפית מתקופת הפרה-קמבריום, ולצמח קוראים יפרוק תלת קרני, ומזחל זה יגדל בבוא היום פרפר לבנון הכרוב המצוי. את השלישי תמצא תמיד על פסגות ההרים, בוחן הכול מגבוה, פסיעותיו גדולות ואין הוא שם לב למה שעובר תחת כפות רגליו אלא למה שנמצא שם, הרחק מעבר לאופק. ובסוף הטור מזדנב החוקר. הוא מרים את האבן שהראשון הרים, שובר אותה ובודק את תכנה. הוא שואל "מדוע גדל צמח זה דווקא בערוץ ולא בראש ההר ?"כנגד ארבעה בנים דיברנו: תם, חכם, נביא ושיודע לשאול. והחמישי ? החמישי יודע את המדבר בייסורים, בחום הגדול, במעלות הקשים, בצפייה המתמדת שיגיע כבר הסוף. אין הוא שם לב למה שמתרחש סביבו. בשבילו המדבר הוא מקום אותו צריך לעבור כדי להגיע למקום אחר. עכשיו אנחנו יוצאים לדרך וכל אחד צריך לבחור איך הוא רוצה לדעת את המדבר: בחכמה, בנבואה, בשאלות או בייסורים ואולי אף כמה מהם יחד....". כותב לא ידוע
