שוב שדה התעופה בשעות הערב.
שוב מנסה להבין למה לעזאזל אני עושה זאת לעצמי. הרי טיסת לילה משבשת לחלוטין את היום שלמחרת. נו מילא. חוזר מחופשה. מספיק לקטר.
הפעם טיול שווקי חג המולד- חמישה ימים מופלאים בבירת הכדורגל של אירופה: ברצלונה.
לא. אינני אוהד מושבע, ולא הגעתי לראות משחק. חוויית הכדורגל שלי החלה בביקור בחנות רשמית של בארסה והסתיימה בצילום תוך כדי תנועה של הקאמפ נואו, מאוטובוס התיירים. הגעתי בשביל ליהנות מאווירת החג. שווקי חג המולד אינם מושכים כמו מקביליהם בגרמניה וצרפת, אך הרחובות לבשו חג והם מאירים בשלל אורות צבעוניים ובסמלי החג. אמנם מזג האוויר היה רחוק מלהזכיר את סנטה והקוטב הצפוני, אך זה לא מנע מכל מלצרית המכבדת את עצמה, לעטות מצנפת אדומה לראשה או מחושים עם אורות צבעוניים- בשביל החגיגיות.
גם ברצלונה איננה עיר אירופאית טיפוסית. בניגוד לערים האירופאיות המסורתיות, אינה מתהדרת באלמנטים היסטוריים מיוחדים. עד לפני 100 שנה ברצלונה הייתה מקבילתה האירופאית של אשדוד. מירב האטרקציות בעיר, הינם יוזמות עירוניות קדומות להפוך את ברצלונה לאטרקטיבית ורובם הומצאו ב-1929 בזמן התערוכה העולמית, ולקראת האולימפיאדה שנערכה ב-1992.
ככלל ניתן לחלק את החופש בברצלונה לשלושה חלקים
1. קניות
2. שוטטות בין שכונותיה הוותיקות של העיר
3. קניות
כן. קניות. בזאת הכתרתי את ברצלונה לבירת הקניות העולמית.
למה צריך קניונים? כל ברצלונה קניון אחד גדול. בכל רחוב ממוצע תמצאו 4 חנויות של דיזגוואל, 3 חנויות מנגו, 4 חנויות זארה וסניף של קורטה דה אינגלז בגודל של דיזנגוף סנטר. בין לבין מתחבאים חנויות עצמאיות, שמצליחות להרים ראשם, למרות ההשתלטות, הקניבליסטית משהו, של הרשתות הגדולות. ואלו הם דווקא המעניינות יותר. כאלה שניתן למצוא בהם את הפריט האלמותי, שיזכיר לכם סופ"ש מופלא, בכל פעם שתלבשו אותו.
בכל אלה, אזכיר רק את שמה של רשת ALE HOP למתנות מעניינות לילדים ולאלה שאתם נורא רוצים לפנק במתנה.
בנושא השוטטות, לאלו שעומדים לרשותם רק סופ"ש ארוך, הייתי ממקד את הטיול בין השכונות התוחמות את טיילת הרמבלה משני צידיו
מצד אחד, הרובע הגותי ושכונת אל בורן השיקיות, על סמטאותיהם הצרות, השווקים השכונתיים, שבין הדוכנים המוצגים, מסתתרים בחן דוכני מזון טעים במחירים שפויים, החנויות המעוצבות, המסעדות הקטנות שכל הזמנה מתפריט הספרדי שלהם (הם אינם לתיירים) הוא בגדר הימור (שמח לדווח שלא נפלנו בשום הזמנה) ובתי הקפה המפנקים. לכו לאיבוד ונסו כל סמטה שנראה בה סימני חיים.
רובע ראבאל הצבעונית, שמזכירה מאוד את דרום תל אביב, בריחות, במראות ובצבעוניות של אזרחיה. שילוב של מעונות סטודנטים, פינת התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. זהו אזור פחות מתוייר, אך אם הייתי צריך להצביע על הפתעה אחת טובה בטיול זה, הייתי מציין את יום הטיול בשכונה זו. האטרקציות מיועדות בעיקר לתושבי השכונה, כמו שוק אוכל מעניין, בימת אומנים ברחבת השוק להנאת העוברים ושבים, חנויות יד שנייה, שתמיד מעוררות את הרצון לפשפש ולמצוא מציאות.
ביום שבת, על שפת הים רחוב paral-lel השוקק חיים, על מגוון המסעדות שבו, שווקי רחוב קטנים, שווקי פשפשים, אומני רחוב והמון רב של עוברים ושבים, סיור לאורכו, בהחלט כדאי.
את הסיור הייתי מסיים בשכונת ברצלונטה, על שפת הים. מעבר לאטרקציית הרכבל מעל המים, בואכה מצודה בפסגת המונז'איר (לא לבעלי לב חלש או פחד גבהים), סמטאות השכונה, שהייתה פעם לכפר דייגים, עמוסה במסעדות דגים ופירות ים.
את אחד הימים הייתי מקדיש לטיול רכוב באוטובוס התיירים. בעלות של 28 אירו ליום, תוכלו לסגור את כל אתרי החובה שיש לברצלונה להציע: את המונז'איר על שלל האטרקציות המאפיינות אותו, רחוב דיאגונל ופסאג' אל גרסייה על שלל החנויות שבהם (אם עדיין לא שבעתם מקניות), הקאמפ נואו כמובן וכיכר אספנייה. תשתדלו להגיע לכיכר אספנייה לקראת הערב. משעה 19 ועד 21, יש את מופע המזרקה היפה. אל תפספסו.
הסנגרדה פמילייה ופארק גואל לדעתי מיותרים. הכנסייה הבלתי גמורה הינה בעצם אתר בנייה על כל המשתמע מכך. הדמויות המוצגות עליה, מטרידות ביותר, עלות הכניסה למבנה מופקעות ומסוכנות לאור עבודות הבנייה שנעשות מעל ראשי המבקרים.
טיילת הרמבלה, אינה אטרקטיבית במיוחד, ובשעות הערב אף מסוכנת לאור הטיפוסים המסתובבים שם. בסופש לובש הרחוב חג והמון גודש את הטיילת. אומני רחוב באים להציג אומנותם והאווירה נהדרת. שוק לה בוקרייה- אתר חובה שדורש לפחות ביקור אחד ארוך בתחומו. הצבעוניות, השפע, דוכני הטאפאס המזמינים ודוכני המיצים האקזוטיים, דוכני התופינים שנצבעו ברוח החג בצבעים עזים ובצורות החג המסורתיות של סנטה והאייל המצונן עם האף האדום.
זהו. נחתנו. בהחלט עיר שקשה לעזוב אותה. אין בה תחושת מיצוי. אין לי ספק שאחזור אליה.
