יום ראשון, היום השלישי והאחרון שלנו בפליון, זהו גם יום חג שלפני תחילת צום הלנט והרבה יוונים מטיילים. הרגשנו את העומס בעיקר בעיירה MILIES שם עצרנו לארוחת צהרים. התקשנו במציאת חניה וגם בטברנה החביבה מאד חיכינו זמן רב לקבלת שירות.
ההתחלה היתה רגועה. נסענו בכביש מקסים שמחבר בין חניה לאגריה AGRIA דרך העיירה דרקיה DRAKIA. הכביש נוסע במקביל לערוץ נחל מרשים ביופיו.
התכנון להיום, טיול בעיירות ההרריות של החלק המערבי. בעליות מאזור החוף לכיוון Agios Georgios ראינו מנזר שמשך את תשומת ליבנו. החלטנו לבקר במקום. במתחם כנסיה חדשה שעדיין לא סיימו לקשט וליד מנזר. הרבה אנשים נכנסו ויצאו מהמנזר אז גם אנחנו נכנסנו. עברנו בשער לתוך חצר קטנה ממול כנסיה מעניינת. במדרגות המובילות לכנסיה עצרה אותנו נזירה והסבירה ביוונית ובעזרת הידיים שאני לא יכולה להכנס לבושה במכנסים. רצינו לעזוב אבל היא מיד הביאה לי חצאית. הכנסיה מאד עתיקה יש בה חלקים מהמאה ה-12 ותוספות מאוחרות יותר שגם הן עתיקות. את הכל הסבירה לנו הנזירה ביוונית שוטפת עם עזרה של הידיים. היא כל כך השתדלה שהחלטנו להכנס לחנות של הנזירות ולקנות משהו כתודה. חנות חביבה עם כל מיני מוצרים שכנראה הנזירות מכינות. קניתי סבונים משמן זית שאני מאד אוהבת. ואז הנזירות "משכו" אותנו לתוך אולם שבו ישבו הרבה מקומיים (בעיקר מבוגרים) שתו קפה אכלו עוגיות ופיטפטו. הושיבו אותנו על אחד הספסלים והביאו לנו עוגיות. כנראה שאלה עוגיות מיוחדות לחג. חבל שלא היתה לנו שפה לתקשר עם הנזירות החביבות. "ברחנו" מהאולם לפני שהכומר הגיע אלינו כי ראינו שכולם מתכופפים לפניו ומנשקים לו את היד.
העצירה הבאה היתה בעיירה ויזיטסה VIZITSA. עיירה יפה ונעימה. במרכז נכנסנו לחנות שמכרה דבש במחיר יותר זול ממה שמצאנו אח"כ במיליס. הם גם נתנו לטעום מהדבש. החנות היתה מקסימה עם המון מוצרים מקומיים (עוד פרטים כאן). ליד הכנסיה ראינו שלט שכיוון ל"מפל". החלטנו למצוא את המפל בעזרת הג'יפ והגענו לדרך יפיפיה שעברה דרך ערוץ נחל מתחת לכפר והמשיכה הלאה דרך מטעי זיתים לכפר ARGIREIKA שם עוברת מסילת הרכבת שיוצאת ממיליס. אפשר להמשיך בדרך הזאת עד לעיירת החוף קלה-נרה אבל אנחנו החלטנו לחזור חזרה כי לא רצינו לוותר על מיליס.
הכביש מויזיטסה עד ערוץ הנחל נוח לכל כלי הרכב, הכביש לא קצר ודי תלול ובכל זאת ראינו משפחות שטיילו ברגל לנחל ובחזרה. משפחות שהיו בהן גם מבוגרים וגם ילדים. מאד התרשמנו.
מבחינת מזג האוויר זה היה היום הכי שמשי. הכל מסביב פרח וליבלב בקיצור יום אביבי. עוד נופים בדרך.
תופעה מעניינת שראינו - הכוורות במטע הזיתים היו מקושטות וצבעוניות. בארץ הכוורות לבנות (לפחות אלה שאני מכירה). מעניין אם לצבעוניות יש תפקיד או שזה משמש רק ליופי. אולי זו דרך לסמן למי הכוורת שייכת.
את הטיול מויזיטסה התחלנו בעקבות שילוט למפל, בדרך חזרה הלכנו לראות את המפל. טיול יפה ונעים. שמחנו שלא ירדנו ברגל מהעיירה למפל כי הדרך לא קצרה ודי תלולה.
שעת צהרים ואנחנו מחפשים טברנה בעיירה מיליס MILIES. העיירה מלאה, אין חניה, בסוף נסענו לחניה ליד תחנת הרכבת ושם גם מצאנו טברנה עם שולחן פנוי. המקום המה ושקק והעובדים התרוצצו בין המטבח לשולחנות להענות לדרישות הלקוחות. בתוך כל ההמולה בעלת המקום, עם בטן הריונית בולטת, התייחסה לבן הצעיר שלה ברוגע וסבלנות. יצרה להם בועה של שקט בתוך הבלגן. אהבתי את היחס שלה לבן.
טיילנו ברגל למרכז העיירה. ברחוב הראשי הרבה חנויות וטברנות. החנויות תיירותיות יותר ויקרות. אהבנו את הטיול בתוך הכפר פחות את הרחוב הראשי. אולי גם בגלל שהוא היה עמוס מכוניות ואנשים.
לסיום היום נסענו לחופים המערביים וטיילנו לאורך הטיילת של העיירה קלה-נרה KALA NERA. מכל בתי הקפה שיש לאורך הטיילת "הצלחנו" לבחור את זה שנפתח באותו יום. אני מאחלת להם שעד הקיץ הם ילמדו להכין טוב יותר את הקפה 
. בפעם הבאה אני אבחר בית קפה פחות מצוחצח ומבריק 
. קלה נרה הזכירה לנו את עיירות החוף בפלופונז.
יום שני היום האחרון. נפרדים מפליון ומתחילים בנסיעה חזרה לאתונה לשדה התעופה. החלטנו לחזור בדרך שונה מזו שבאנו אז קצת אחרי למיה LAMIA עזבנו את הכביש המהיר ונסענו בכביש יפיפה שחוצה עמק צפונית להרי פרנסוס PARNASSOS ומתחבר ליד לווידיה LEIVADEIA לכביש שמוביל לדלפי. הנוף של העמק הירוק עם הרי הפרנסוס המושלגים שמתנשאים מעליו היה מקסים. הרי הפרנסוס מאד הרשימו אותנו ונכנסו לרשימת המקומות שנרצה לבקר בפעם הבאה ביוון.
הגענו ללווידיה בשעת צהרים רעבים לארוחה אחרונה בטברנה. באותו יום היה יום חופש כללי ביוון כי התחיל צום הלנט. (כבר באזור וולוס הבנו שעלולה להיות לנו בעיה כי הכל היה סגור. חיפשנו סופרמרקט להשלמת קניית המתנות וכשכבר היינו על סף ויתור מצאנו אחד פתוח. אם הייתי זוכרת את שמו הייתי מפרגנת לו כאן 
). הסתובבנו ברגל במרכז העיירה. מדרחוב חביב הרבה בתי קפה פתוחים מלאים באנשים וזהו, כל השאר סגורים. בסוף הסתפקנו במאפיה אחת קטנה שהיתה פתוחה.
בשלב הזה התחיל לרדת גשם ואנחנו נסענו ברציפות עד שדה התעופה. חזרנו מרוצים ושמחים לשגרה ולילדים.
