ויווה איטליה!
הייתי מופתע מאיטליה. לא שיערתי שכל השבחים ממדינה זו יהיו כ"כ נכונים. אחרי 500 ק"מ של רכיבה בכבישי יוון חציתי את הים האדריאטי (במעבורת) שמפריד בין יוון לאיטליה. החיוך לא ירד ממני ביומיים הראשונים. לא יודע למה, אולי הקפה האיטלקי או כמויות הפיצות עשו את שלהם, או אולי זה “בגלל” הנשים המקומיות.
ת'אמת, קבלת הפנים שהייתה לי בברנדיזי (דרום איטליה) לא הייתה משהו, רק רציתי להגיע לחוף המערבי. כמו ביוון, דבר ראשון היה לרכוש כרטיס כרטיס סים לנייד שרכשתי. השיקול היה חיסכון וכמובן קשר תמידי עם החפ"ק שליווה אותי בישראל. מאחר והמסע היה ברובו לבד והיה בו סוג של סיכון, החלטתי לרכוש נייד, דבר שבדרך כלל בטיולים אני נמנע, אבל בהתחשב בעובדה שרוב הרכיבה בחציית אירופה הייתי לבד מכשיר הנייד נתן לי בטחון ועזר לי לעבור ימים לא פשוטים. העלות של כרטיס זיכרון בכל מדינה אירופאית הוא מאד זול והשיחות הנכנסות הן בחינם. אז הריטואל הקבוע היה דומה בכל מדינה באירופה, כל מדינה והמספר שלה כך אפשר לשוחח עם המקומיים במחיר זול ולקבל שיחות מהארץ בחינם.
לאחר לילה חורפי ראשון ולינה בשולי הכביש המהיר. עזבתי את אזור מחוז פוליה (Puglia), קמתי לבוקר חדש ופני היו לכיוון מערב, ששם נמצאות הערים סאלרנו (Salerno), המאלפי (Amalfi) הידועה, וכמובן הדובדבן שבקצפת: האי קפרי (Capri) וכביש 163, שנמצאים במחוז קמפניה (Campania).
איטליה מבחינה טופוגרפית ברובה הררית. בעיקר בצפון, שם רכסי הדולומיטים( Dolomites) והאלפים (Alps), מהווים סוג של גבול בין המדינות מהצפון לאיטליה. ישנם גם אזורים שטוחים לגמרי כמו מחוזות ונטו (Veneto), פימנטה (Piemonte) ולומברדייה (Lombardia), שחלק קטן מהם שטוח ביותר, אבל הם אחוז מאד קטן מאיטליה. אזורים אלו נמצאים בצפון בין ונציה וטורינו שם הרכיבה היא קלה ביותר וטיפה משעממת, לדעתי.
המחוזות (Puglia, Campania) בין החוף המערבי למזרחי בדרום איטליה, דומים מאד למחוז טוסקנה (Toscany) הידוע. רק הם הרבה יותר מבודדים וכמעט בלי כפרים וערים מרכזיות בדרך. היו לי מספר לילות שקטים כ"כ שזה היה קשה להאמין שאני נמצא באיטליה ולא בערבות מנגולייה...וזה היה נפלא!
לאחר יומיים של מזג אויר חורפי וכבישים מהמסוכנים שנסעתי בהם. הגעתי לחוף המערבי. בדרך עברתי מספר חווית כמו מנהרות חשוכות על כבישים מבודדים, גשרים צרים וכמובן איך לא, נהגים איטלקים. בטיול מסוג זה על אופניים, חוסר ריכוז לשנייה על כביש סואן עלול להסתיים בתעלה...ושום נייד לא יעזור לי. זו הייתה ההיכרות הראשונה עם הנהג האיטלקי, טירוף.
הכניסה לריביירה מהדרום עוברת בסאלרנו (Salerno), שהיא אחת מהערים המרכזיות באזור. נאפולי (Naples), אחת הערים הצבעוניות והמיוחדות בכל איטליה לא רחוקה, אבל סאלרנו יותר קרובה וכמובן קצת יותר סימפטית (לרוכבי אופניים). ניתן למצוא מספר רב של אכסניות ובתי מלון בכל טווחי המחרים לפני הכניסה לאזור הריביירה. שמעתי רבות על כביש חוף זה מידידה טובה בישראל, וכמובן על האי קאפרי (Capri) שנימצא במרחק של 30 דק' הפלגה. אבל המראות שהתגלו לי למחרת בבוקר במהלך הרכיבה היו רחוקים ממה שדמיינתי.
כדי לחוש את האווירה המיוחדת במחוז ולבקר בכפרים הציוריים ובערים הקטנות שלאורך החוף, סללו את כביש מס' 163. וזהו לא סתם כביש…
לדעתי זהו אחד מהכבישים המיוחדים והיפים בעולם, ללא ספק ! אולי הכי יפה בעצם.
מאחר והייתי בכמה כבישים מפורסמים ברחבי העולם, זהו אחד מהם ויכול מאד להיות שהרכיבה על אופניים בקצב של 10 קמ"ש מוסיפה לכביש זה את ייחודו.
הלילה הראשון לאורך החוף המערבי היה גשום וסוער בצורה די קיצונית. הצלחתי להירדם די מהר אחרי האורז ברוטב טונה אדומה בשילוב מוצלח של בירה קרה. אין פלא שנרדמתי כ"כ מהר אחרי ארוחה כה משובחת…
באזור חצות הטפטוף החל...
בחצות וחצי כבר חשבתי שאני והאוהל המיוחד (Snow peak) נשטפים לתוך מימיי ים התיכון. הגשם היה כ"כ חזק שלא האמנתי שהאוהל יחזיק מעמד, כבר התחלתי להכין את עצמי נפשית ופיזית, מה קורה אם באמת האוהל קורס.
כשהגשם יורד על האוהל בעוצמה חזקה אז זה מרעיש ומציק ברמות לא נתפסות. לאחר כמה דקות של גשם בלתי פוסק, צצות שאלות כמו: "מאיזה חומר בדיוק האוהל הזה עשוי, באיזו מדינה הוא מיוצר?" . חולפת לה שעה והגשם רק מתחזק ואני כבר מתגעגע לטיפות של חצות. הראש כבר מתחיל לעבוד שעות נוספות הלב מתחיל לפעום בחוזקה, כי ממש הרגשתי איך האוהל הולך לקרוס.
06:00- ואני מוצא את עצמי בתחושה מוזרה כזו בגב, כמו שמרגישים ששוכבים על מזרון בברכה או בים. רק לאחר שיצאתי מהאוהל אני מבחין בשלולית/ברכה שנוצרה מהגשם של הלילה. המים כיסו את אופניי ורק האוהל ואנוכי חצי צפים לנו על המים." דרך נפלאה להתחיל את הבוקר... ", אני חושב לעצמי. אני יוצא יחף לשלולית וכאילו שום דבר לא קרה הלילה.
השמיים כחולים ונקיים ביותר, ים שקט כמו פנקייק. ואני מבסוט עד השמיים מהאוהל. כמעט מרגיש איך האוהל אומר לי: "ואתה עוד זלזלת בי אתמול"... מאותו לילה, כל פעם (והיו הרבה כאלה) שהיה מזג אויר סוער, והגשם החל לחבוט באוהל אני הייתי רגוע כמו שיח' מכובד שמאמין באוהל שהוא ביתו. הרכישה של האוהל הייתה המוצלחת ביותר מהציוד שקניתי לטיול.
ללא ספק הייתי חוזר עכשיו! לכביש 163 בדרום איטליה:)
