מקדיתא לקמבודיה

מזה שנים אנחנו חולמים, כמו רבים מאיתנו, על לקחת כמה חודשים חופש, לנסוע למקום כשלהו, שונה ממה שאנו מכירים, ופשוט לחיות בו.

הכל התחיל מגלויה מלאוס שראינו אצל חברים: תצלום מושלם של הרים ירוקים ובתי עץ פזורים במרחק רב זה מזה, גרם לנו לומר - לשם אנחנו רוצים. כבר כמה שנים אנחנו משוטטים באינטרנט בין מדינות, קונים ספרי מדריכים וחושבים על היעד המושלם. התחלנו עם סרי לנקה, עברו לוייטנאם, משם לקמבודיה, מחשבות על פנמה, רומן קצר עם הפיליפינים ושוב קמבודיה. מצאנו את האזור המושלם למגורים, עיר ליד הים ובה חופים יפים עם תיירות מערבית מתפתחת אך לא עמוסה, והמחיה שם זולה מאוד. בינתיים ילדתי את נתנאל, התפטרתי מהעבודה כדי לתת תוקף רציני לתוכניות שלנו, אך התוכניות התמהמהו. כבר התחלנו להרגיש שאנחנו שמים עצמנו לצחוק - המון דיבורים במשך שנים ובינתיים רק דיבורים. החלטנו שמפסיקים לחשוב ולדבר על זה. בעיקר להפסיק לדבר כל כך הרבה - עם קרובים וחברים, עם הילדים , אחד עם השני ועם עצמנו בעיקר. אני החלטתי לחפש עבודה, להירשם ללימודי הנחיית קבוצות שעליהם חלמתי הרבה שנים, ואת נועם, בצעד משמעותי מאוד מבחינתנו החלטנו לרשום לכיתה א' (עד היום הוא היה בבית בחינוך הביתי). עשינו הכל כדי לקעקע את עצמנו למציאות ולהפסיק לחיות בפנטזיות. אבל-המחשבות לא פרחו מהראש ולאור הסכמת האוניבריטה האדיבה לדחות את קבלתי ללימודים בשנה החלטנו - נוסעים וקנינו כרטיסים. היו הרבה תקלות של הרגע האחרון שקראנו להן מניעות ובעיקר המון המון סידורים. השלמת בניית הצימר, הודעה לבית הספר (שקיבלו את הידיעה באופן רגוע למרבה הפתעתי ובמקום נזיפות והטפות אליהן התכוננתי קיבלתי איחולי נסיעה טובה). וזהו-בתחילת אוקטובר הגענו לקמבודיה.
מהרגע שהיה לי אינטרנט בבית ומחשב בעברית (שהבאתי מהארץ) התחלתי לכתוב יומן מסע אישי, היומן הזה הפך למייל יומי שמופץ לקרובים, ומכאן עלה רעיון הבלוג. מקוה שתהיה קריאה מהנה ושתוכלו להרגיש ולו במעט את הריחות,הטעמים והאוירה המיוחדת של המקום הכל כך שונה הזה. אליה.