טיול באיטליה המתויירת הוא לא מסובך, גם אם אין ברשותך רכב ניתן להגיע בקלות לכל עיר בה יש תחנת רכבת. ובאמת הרבה מהערים הן כאלו- מאוד מונגשות. אלא, שהפעם החלטנו לדקור נקודה קטנטנה במפה שלא רק שאין בה רכבת, אלא לחלוטין לא ברור איך מגיעים אליה.
הכל התחיל מכך שבן זוגי הודיע לי לפני שיצא ללימודים, שמחר הלימודים לא מתקיימים ואפשר לטייל (אמצע שבוע יש!). אליה וקוץ בה- אני זו שצריכה לתכנן את הטיול. דבר אחד הוא שכח, בעוד שהוא אדם של פרקטיקה, אני כזו של תיאוריה- יש לי יכולות נהדרות לפנטז ולהפליג בדמיון, לחשוב שזמן הוא דבר שולי ושהכל אפשרי אם רק רוצים ממש חזק…. אבל הקשר ביני לבין תכנון הוא מקרי בהחלט.
אז התחלתי את החיפוש אחר טיול היום המושלם, ולאחר שיטוטים לא מעטים מצאתי את הבאה, שמכילה את 15 העיירות האיטלקיות הקטנטנות ששווה לבקר בהן:
http://www.buzzfeed.com/ariellecalderon/charming-small-towns-you-need-to-visit-in-italy#.kdZ8nLLEr0
מכל העיירות שהופיעו בכתבה, התברר שדוצה (מס' 11) נמצאת ממש ליד בולוניה, כל כך קרוב אלינו- הנה מצאתי! והמשכתי את שגרת חיי בנעימים. אלא, שכאשר בערב ישבנו ופרשתי את משנתי על טיול היום המושלם, התברר ששכחתי לבדוק פרט קטן - כיצד מגיעים. שעות רבות ניסינו לפתור את המשוואה, והמשכנו לנסות גם בבוקר, ולבסוף מצאנו. התברר שנסיעה שבאוטו אמורה לקחת לא יותר משעה, בתחבורה ציבורית לוקחת שעתיים ומעלה, והשעה כבר התאחרה. למרבה הצער הטיול נדחה ליום אחד- אך באותו היום כבר היינו מתוכננים, מיודעים ויודעי דבר (ותנחשו מי גילה אתכל הפרטים החשובים..)
אז הנה מהאינפורמציה הפשוטה והמועילה שלקח לנו שעות רבות לדלות:
על מנת להגיע לדוצה יש לקחת רכבת לIMOLA ומשם לקחת את קו 101 או 247, לרדת בתחנת PIRO PIRO ולהחליף לקו 147שייקח אתכם ישירות לדוצה!
ולמה כל כך רציתי להגיע לדוצה?
דוצה היא עיירונת שהיא יצירת אמנות. פעם בשנתיים מתקיים במקום פסטיבל מקומי ובו אמנים איטלקיים ובין לאומיים מגיעים על מנת להשאיר את חותמיהם על קירות העיירה. עיירה איטלקית שהיא עצמה אמנות.
נו, לא מדהים?
בבוקר הטיול, עשינו הכל לפי הוראות המשוואה, ובשעה המתוכננת הגענו לIMOLA, עלינו על האוטובוס והתחלנו בנסיעתנו. תוך כדי נסיעה הפנמנו שהעיירה הקטנטנה תהיה קטנטנה מדי לטיול של יום שלם ולכן עלינו למצוא דרך להאריך את הטיול- ובאופן ספונטני החלטנו לא לתפוס את האוטובוס הבא, ובמקום, מתחנת PIRO PIRO לעשות הליכה רגלית. זו הייתה החלטה טוב- השמש זרחה וחיממה אותנו, הכל היה שקט ורגוע(על אף שרוב ההליכה מתבצעת על כביש) ולצידנו ראינו לא מעט כרמים קסומים. העובדה שבאיזור כל כך קטן ישנם כל כך הרבה גפנים גרמה לנו להבין איך יינות כל כך איכותיים עולים כל כך מעט באיטליה- ההיצע. יש כל כך הרבה היצע! נראה שלכל אחד באיזור זה יש כרם.
ולבסוף, לאחר הליכה של כשעה בקצב קל מאוד, נגלתה לפנינו דוצה, כמעט בכל תפארתה. עליי לציין כי על אף שפחות או יותר ידענו למה לצפות, התחושה היא כמו של אואזיס. פתאום במרחבים ירוקים וליד כביש עם מכוניות נוסעות מתגלה עיר עתיקה- והייתה או חלמנו חלום?
הכניסה לעיר (מהכיוון בו אנחנו באנו) נמצאת ליד מבצר יפייפה. קטן בגודלו מזה בפררה, אך עדיין מצטלם יפה. לא נכנסנו פנימה כיוון שהחלטנו שהקסטלו שלנו מבפנים הספיק לנו על מנת למלא את הצורך הזה בלראות מבצר מבפנים. מה שכן- ראינו מרתף יין שהיה סגור אך אמור היה להיפתח בהמשך- וזה בהחלט יעד שלא רצינו לפספס.
ומהמבצר לציורי הקיר שמילאו אותי באושר שקשה לי להסביר במילים. להלן 2 ציורי הקיר הנבחרים שלי (טוב זה שקר, כמעט כל ציורי הקיר הם נבחרים בשבילי- אלא פשוט הצטלמו יפה), ואת השאר תיאלצו לגלות בעצמכם.
מהיותינו אוהבי החיים הטובים החלטנו לעכל את תחושת האושר על קיבה מלאה- לשבת בנעימים, לאכול, לשוחח ולשתות. למעט האמת- מאוד מאוד קל לבחור מסעדה שכן בין הרחובות יש בסה”כ 3 מסעדות. אז התיישבנו בזו עם הנוף למבצר. ובהחלט התפנקנו- זו הייתה ארוחה עם מנת פתיחה, שתי מנות עיקריות מהמזוהות ביותר עם המטבח הבולונייזי/ צפון איטליאני- פסטה ראגו (זו בעצם פסטה בולונז- אך הם לא קוראים לה פה כך, אז אל תעשו בושות) ופולנטה-שהוגשו בצורה מעוררת תיאבון, שני קינוחים (כי לא יכולנו להתפשר על אחד) ובקבוק יין אדום וצעיר שייאזן את כל הטעמים שבפה. (אני לא מעלה את כל התמונות כי זה עושה גם אותי רעבה).
לאחר המסעדה נכנסנו למרתף היין שליד המבצר, שהוא כמו חנות ממתקים לאוהבי יין, מאוד קשה להתאפק ולא לרכוש- המקום מעוצב ונקי, למוכר ידע רב מאוד על כל סוגי היין במקום, הוא מדבר אנגלית רהוטה, המחירים מצחיקים, וזה מרתף יין של מבצר עתיק. אז רכשנו שלושה בקבוקי יין שיהיה לנו למזכרת מהיום היפה בעיר הזו (וכי אנחנו באמת אוהבים יין איטלקי!).
התמזל מזלנו להיות במקום זה בערב ה”האלווין”. לא ידעתי אך גם באיטליה מציינים את ערב ליל הקדושים, מקשטים את העיר ואחדים אף מתחפשים. זה פחות מורגש פה מבארה”ב אך העיירה הקטנה הזו התקשטה והכניסה אותנו לאווירת חג במקום בו כולם כנראה מכירים האחד את השני בשמם המלא.
ובאווירה זו אמרנו לעיר שלום ולהתראות, ירדנו מההר(צ'יק), תפסנו את האוטובוס חזרה, ומכיוון שעוד נשאר לנו זמן עד שהרכבת מIMOLA יצאה לפררה, הסתובבנו עוד טיפונת בעיר זו. כמובן שלא הופתענו לגלות- גם עיר שאף אחד לא שמע על קיומה לעולם (מספר 2 אחרי דוצה), היא עיר מקסימה. והכניסה הזריזה אליה הייתה בדיוק האור שבדלעת בשבילנו, בכדי להכריז שהטיול היומי שלנו התגלה כהצלחה מסחררת.
