ערב.
הגענו לפולונג לhomestay שבו נישן בלילה.מקום מפנק.
האוטובוס לא מצליח לרדת את הירידה ואנחנו פורקים את הציוד על הכביש הראשי ויורדים במורד שביל מחליק למקום הלינה. אנחנו ממש בתוך ענן סמיך. קצת כמו לשחות באויר. נכנסנו לחדר היפה והמפנק, גם הלילה כולנו ישנים יחד אבל ברמה גבוהה. כמובן שלא יכולנו להישאר עד ארוחת הערב בלי לעשות כלום כי חלילה שננוח קצת אז שוב יצאנו לכפר. טליה ואני והפעם דן הצטרף. הוא לא שיער מה יקרה לו. טיילנו והתמוגגנו מהכפר שיושב בתוך ענן ופתאום התחילו קולות שירה מרחוק, מתוך היער. שמנו פעמינו לכיוון. לא ממש יודעים לאן. עוקבים אחרי קולות השירה. פתאום הגענו לבית, צעקנו מבחוץ ואישה מחויכת ומבוישת יצאה החוצה. חייכתי בחזרה. ואמרתי בויאטנמית שלום. לפעמים מספיקה מילה אחת כדי להתחבר. היא הזמינה אותנו להיכנס, במעלה המדרגות היא חיבקה אותי. כשנכנסנו ישבו על הרצפה חבורה של גברים שסיימו ארוחת ערב והמון בירות. בית עץ פשוט ככ ופלזמה ענקית שמרצדת עם קריוקי. אחרי החלפת לחיצות ידיים התחלנו לרקוד.הם שיכורים בטירוף, באיזשהו שלב הצטרפתי לשירת קריוקי בויאטנמית. לפעמים לא צריך יותר מלזרום. המשכנו לרקוד יחד ובעיקר לצהול מאושר. היה להם קשה להיפרד מאיתנו ואחד מהם הגדיל לרוץ בשביל ולהתכתב בגוגל טרנסלייט עם דן ולכתוב לו ששימחנו אותם שבאנו לארצם הקטנטונת. סיימנו בארוחת ערב מפנקת עם החברים באכסניה בשילוב יותר מידי happywater ונפלנו לישון.
הבוקר שאחרי. יצאנו לטיול בכפרים. התחלנו בתוך ענן וקיווינו שמזג האוויר יתבהר בהמשך. מהרגע הראשון התחלנו ללכת כשבצדנו שדות אורז מרהיבים בתוך ענן כשמידי פעם נתקלנו בנשים יפיפיות ששותלות את האורז בשדות.
זה נראה כמו מתוך חלום. צעדנו בג'ונגל, כזה ששונה בצמחיה שלו מאלה שביקרנו בהם עד כה. מאופיין בהרבה עצי בננות ועצים ענקיים של במבוק.
מידי פעם בין העצים אנחנו צופים מרחוק בשדות האורז. כשמתקדמים בהליכה מגיעים לצד השדה ופוגשים את הנשים שמופתעות מהזרים שהגיעו אליהם.זו לא סביבה מתויירת ואנחנו מסקרנים אותם לפחות כמו שהם מסקרנים אותנו.
בשלב מסוים הגענו למערה. התכנון הראשוני היה להציץ בה מלמעלה אבל אחרי כל הימים האחרונים לא יכולנו לוותר על כניסה לתוכה והמדריכים המדהימים זרמו איתנו. עומק המערה כ 200 מ. בתחתיתה עמודי זקיפים מטורפים ביופיים. יש רגעים כשנמצאים בתוך המערה שהתחושה היא שאנחנו ספק על הירח, ספק בעולם דמיוני שאפילו עוד לא כתבו עליו.מערות עצומות כשבתוכן נטיפים וצמחים ואנחנו זוכים לרגע קט לבקר ולחוות את האנרגיה המטורפת בפנים.
המשכנו, אנחנו לבד בג'ונגל. דניאל המדריך שלנו ביקר פה בעבר, פתח מפות ובעצם פתח את השביל לטיול כזה שתיירים לא מכירים. אנחנו בעצם עוברים בדרכים שבהן המקומיים היו סוחרים בסחורות. האחד מביא אורז ומחליף בעופות וכן הלאה ואנחנו שם.
לעיתים במבוקים עצומים מקיפים אותנו ולעיתים צמחיה סבוכה. מידי פעם בהתאם לקושי אחד הולך קדימה ואחר אחורה ככה שבכל כמה זמן מטיילים עם חבר אחר ומדברים על החיים. מידי פעם טליה ואני צוהלות מאושר ומברכות על החלום שהגענו אליו.
באיזשהו שלב הגענו לאחד הכפרים לארוחת צהריים. ומשם המשכנו לכיוון האוטובוס. בדרך עוד הספקנו לחלק מידי פעם בלונים לילדים שפגשנו בדרך והעלנו על פניהם לא מעט חיוכים. לקראת הסוף קרה משהו שגרם לכולם להיקרע מצחוק,אחרי ששרדנו את כל הג'ונגל בלי להחליק למרות בוץ עמוק הגענו לגשר רעוע במיוחד. דן פתוח וידאו, הוא אחד האנשים המשעשעים, תוך כדי קריינות הוא מציין שהגשר עבר "אישורי בטיחות קפדניים" והוא מקווה רק לשרוד את המעבר עליו בלי ליפול ואז בום והמצלמה מסתובבת ואני בכל הדרי שרועה על הגשר ממש בתזמון הנכון.והוא כמובן דאג עוד באותו הרגע לשתף אחד אחד כך שמצאנו את עצמנו עומדים באמצע השביל ומתגלגלים מצחוק שוב ושוב ושוב. חשבנו שסיימנו כשהגענו לאוטובוס אחרי למעלה מ16 ק"מ ואז גילינו שהאוטובוס לא יכול לעלות למקום הלינה אז הוא הוריד אותנו במורד שביל שעולה כ200 מטר בשני קילומטר.18 ק"מ לא הולכים ברגל. או שכן...פינאלה ליום ארוך. את הכומתה והתנ"ך נקבל בהמשך....
אגב למקרה שמישהו תוהה אנחנו פה. עכשיו. בוייאטנם. ויש עוד שבוע שלם לפנינו.וכן, הטיול הזה אמיתי למרות שזה נראה כאילו זה משהו שאני מדמיינת אותו.
מוזמנים לעקוב אחריי לעוד טיולים וחוויות באינסטגרם
או בפייסבוק https://www.facebook.com/moran.tzvieli?mibextid=ZbWKwL
