לפוסט הקודם: Colorado National Monument
יום שלישי 12.08.014
איזה יום שמח יום של הפתעות!
מצליחים לצאת לפני תשע בבוקר!!!
עושים את דרכנו לקניון השחור (Black Canyon of the Gunnison ).
מחפשים שירותים במרכז המבקרים ולמדים שיש בעיות שינוע מים לגובה ולכן מסתפקים בשירותי בור, שלמרבה ההפתעה נקיים יחסית וגם זבובים כמעט לא נראים כאן (אולי בגלל השעה המוקדמת).
כמובן שגם מי שתיה אין כאן ולכן חשוב להגיע מצויידים (או לשלם במרכז המבקרים על בקבוקי מים קרים).
לפני שנכנסנו למרכז צפינו בשמש בטלסקופ מיוחד – ניתן לראות סערות שמתרחשות על השמש ונראות כשרוכים דקיקים וכן בכתם קטנטן במרכז. המציג היה אסטרונום בגמלאות, ששמח לספר שביקר בעבר בארץ! (בצד ימין – דפי הסבר, בצד שמאל השמש בעדשת הטלסקופ)
הקניון עצמו מדהים! קניון צר יחסית ועמוק מאוד. לדעתנו, לא מומלץ לילדים קטנים – ההליכה קרובה לסף ואין גדרות, פרט לנקודות התצפית בקצה המסלולים.
התחלנו במסלול קצר שיוצא ממרכז המבקרים (למרות התמונות היפות, קשה “לתפוס” את מלוא העומק של הקניון).
עצרנו בכמעט כל נקודות התצפית – בנקודות אחדות בין קירות הקניון ניתן להבחין בנהר זורם, בנקודה אחרת יש מעין ציור על הקיר הצבעוני, בנקודה האחרונה צל שמטילים הקירות גורם למראה מעניין ביותר. שורה תחתונה – מומלץ בחום!
יוצאים בצהרים לכיוון קורטז (Cortez).
בכביש 145 היפהפה התחיל לרדת גשם. אמא דורבן מעירה שהיערות מסביב הם מקום קלאסי ל-Deers.
התעייפתי ולכן עצרתי בנקודת תצפית גבוהה לכיוון Rio Grande וגרמתי בכך להמשך דרך מטורף (תזמון זה הכל!)
נתחיל עם התפאורה המושלמת: הנוף מסביב מדהים, עם תצורות נוף משתנות בכל רגע ורגע: הרים, יערות, איזורי דשא וכד’
בעצם רוב הכביש עובר בתוך San Jose National Forest.
ומה לא היה לנו – זה התחיל עם מרמיטה חומה שמנמנה שהופיעה בצד אחד של הכביש, שנתנה לעברנו חיוך ומיהרה להעלם. כעבור מרחק קצר, בצד השני אני מבחין באיילה רצה בתוך הסבך. מהעבר הראשון, שוב אייל חמוד,
והדובדבן שבקצפת: אני מבחין לפתע בשני חמורים בצד הדרך. מבט שני מביא אותנו למסקנה שאנו צופים במשהו לגמרי אחר: אנחנו שמים לב שהם כהים יחסית וגבוהים. עוצרים את המכונית בצד הדרך וחוצים את הכביש. היצורים מתחילים לצעוד לתוך היער ואנחנו מבחינים בקרניים המיוחדות שעל ראשיהם. לא יכול להיות... סוף סוף זוכים לראות Moose? באמת?
כמובן שהסוללה במצלמה בדיוק נגמרת... אמא דורבן ודורבן ב' חוזרים במהירות לרכב כדי להביא את הטלפון לצילום. אני מחליף סוללה ומבחין בפרט נוסף שמצטרף לשניים האחרים..
סוף טוב הכל טוב – יש לפחות תמונה אחת, קצת מרחוק אבל החשוב – מזכירה רגע מפתיע וקסום!
כמובן, שרגע לפני המלון, בעצם במתחם עצמו, רואים משטח חולי ועליו מתרוצצים יצורים חמודים – בהתחלה חשבנו שאלו סנאים, אבל הם יצאו ונכנסנו למחילות וחלקם אף נעמד על שתיים! סוריקטות? (בכל זאת ראינו אותם מרחוק)
כשחזרנו הביתה והגדלנו את התמונות והגענו למסקנה שאלו Prairie dogs (נובחניות בעברית).
סיום אדיר ליום עתיר חיות מיוחדות !
נכנסים לחדר במלון, אוכלים ונחים. מאוחר יותר הילדים נשארים בחדר ואנחנו יוצאים לקניות.
נכנסנו לוולגרין. לא מצאנו מה שחיפשנו ולעומת זאת קנינו לילדים חולצות של Four Corners במחיר ממש טוב – אם לא נגיע לשם הפעם (למרות שדורבן א' מאוד מאוד רוצה) לפחות יהיו חולצות!
אחרי שחזרנו נכנסים לקרוא בפורום על קורותיו של ארז / אלמו בימים הראשונים של הטיול שלו.
לפתע מתחילים להרגיש כל מיני נגיעות – שמים לב שהחדר רוחש זבובונים מוזרים – איזור הכיור כמעט מכוסה וכך גם התקרה והקיר ליד, ועל הדלת – תהלוכה!
אני אומר לכולם שזה מה שקורה כשקוראים על תלאות של אחרים ....
אמא דורבן ודורבן א' יורדים לקבלה. הפקידה באה לראות את החדר (בינתיים ראינו על דלתות אחרות (הכניסה לחדרים מבחוץ) גם זבובונים – אך שניים או שלושה – לא בכמות שאצלנו.
הפקידה מראה לנו חדר פנוי בקומה הראשונה ואחנו מאוכזבים לראות שיש רק מיטה זוגית אחת ואז היא אומרת לנו – זה לא חדר, זו סוויטה! בקיצור, הילדים שמחו פעמיים – גם לברוח מהזבובונים המוזרים וגם לישון כל אחד במיטה משלו!
לפוסט הבא: Mesa Verde, שינוי מפתיע בתכניות ו- Canyon De Chelly
