זהו, מסיימים, היום השמיני לביקורנו בחבל טירול המופלא ובאוסטריה מקבלת הפנים, הפציע. סדרנו את חפצינו לילה קודם, טיילנו רגלית כדי להיפרד מהעיירה, מכרי הדשא, מהפרות הנהדרות, מהיערות העבותים, מהרכבלים המרחפים מעל ראשינו. רכשנו מעט מזכרות לנכדים ויצאנו לדרך לכיוון מינכן. לפנינו 12 שעות עד לטיסה. עוד אפשר להספיק המון. 230 ק”מ עד מינכן שהג'יפיאס קובע כשעתיים וחצי, מתורגמים מראש, ומניסיון, ל- 5 שעות, עקב תנאי הדרך האטית. לקחנו בחשבון חניה למנוחה וללגימה אחרונה מן הטבע באגמים שליוו אותנו ביום הראשון (ראו פוסט). אבל לטבע תכניות אחרות. מהרגע שעלינו לרכב (10:00 בבוקר) ועד שהגענו לארמון Nymphenburg במינכן (15:30) ירד גשם ללא הפסקה. 230 ק”מ של שמיכת עננים אחידה, גשם עדין, דק, אחיד וצפוף. כל הארץ הרחבה הזו כולה גשם אחד גדול. ירדנו רק למתיחת איברים, לשירותים ולקניית מטרייה… האגמים נחו להם בשלווה אפרורית, כל פעילות ימית לא נצפתה, שמשיות בתי הקפה היו סגורות ואסופות… ובחוץ קיץ, חם וגשם...גשם...גשם… תחושת פיספוס, אין מה לדבר. בילוי שהוחמץ ללא שליטה.
בסופו של יום הגענו לארמון Nymphenburg במינכן. ארמון אמתי. גדול, מפואר וניתן לשוטט בין חדריו ולחוות את עושרו. בקרנו בתערוכת כרכרות הזהב ובתערוכת כלי הפורצלן. הלכנו בשביליו ונהנו מגניו וממגוון העופות היפהפיים המסתובבים חופשי על כרי הדשא המטופחים. ואפילו אכלנו במסעדה שם, שניצל ותפוח”א ב 250 ש”ח! מחיר מופקע ולא מצדיק, אך היינו רעבים ולא ידענו אם נוכל להתעכב בדרך לשדה התעופה.
תם בקרנו השלישי באוסטריה המלכותית, המסודרת, הנקייה, הערוכה לתיירים, המספקת כל כך הרבה יופי ואסתטיקה. גמאנו 1065 ק”מ, והוצאנו כ-14,000 ש”ח, כולל הכול.
