Tour Mont Blanc- יום 2- les contamines-ref. bonhomme

יום הליכה ראשון , צפוי לנו טיפוס של כ-1300 מ',וכ-15 ק"מ הליכה.
 הערכה- כ6.5 ש'. בפועל לקח לנו כמעט 9...


בוקר מקסים מקבל אותנו, חוצים את הגשרון שסימנו לנו אתמול ומתחילים לעקוב אחר הנהר דרומה, עם מעלה הזרם. לאחר כ-45 דק' בדרך כפרית ופסטורלית מגיעים אל כנסיית עולי הרגל הקטנה notre dame de la gorge.
 (1210 מ') .מתרגלים לאט לאט לתרמיל, קצת להליכה עם מקלות הליכה במישור, מפטפטים וצוחקים ונהנים.

 ממלאים מיים בכנסייה, מתרשמים מתערוכת הצילומים היפהפיה ומתכוננים לעלייה..



בבת אחת עולה השביל בתלילות, עדיין רחב ומוצל בתוך יער ירוק,סביבינו המוני אנשים, מטיילי סופשבוע (שבת היום!) בכל הגילאים, העלייה הקצרה יחסית ממיינת אותנו מיידית וללא רחם ,לאלה שקשה להם ואלה שקשה להם יותר...(אני). הנוף נהדר, אחוות הצועדים בדרך ללא רבב, כולם מברכים את כולם ב-bonjour , נראה כאילו אנחנו איזה טיול מאורגן ענק שיצא לטבע. כל זה מסתיים באחת כשמגיעים לבקתה המקסימה ,עטורת הגרניום ומאירת הפנים
refuge nant borrant ( מ'1460).
 כן, טיפסנו רק 250 מ' מתוך ה-1300 של היום. מה שלא מונע מאיתנו לעשות הפסקת קפה לא קצרה על כיסאות הנוח המפתים בשמש החמימה! לא ממש הפנמנו מה צפוי לנו עוד היום...


מייד אחרי הבקתה, נכנסים לתחום שמורת הטבע contamines-montjoie. זרם המטיילים מתדלדל ומתפזר, אחו פתוח עולה במתינות לכיוון ההרים המושלגים, עצירה נוספת -קצרה הפעם- על ספסל עץ שחולש על נוף העמק ממנו עלינו,בצמוד למבנה שירותים ושוקת מילוי מיים (סתם סחבתי 2 ליטר עד עכשיו!) מעט מתחת לבקתה נוספת,מוזנחת מעט ולא כל-כך מסבירת פנים משום מה- ref de la balm (בגובה 1,706 מ') .
מכאן, הכל שונה-
שביל צר, מזדגזג בתלילות ובמתינות לסירוגין, מעלה אותנו , דרך שלוגיות ראשונות ותוואי סלעי יותר ויותר אל יד זכרון, מעין רוג'ום אבנים עצום ומאולתר לזכרה של מטיילת שנהרגה בסערה.
 בשלב זה כל אחד מאיתנו כבר עמוק -עמוק עם עצמו, בקצב שלו, בהקשבה והתמודדות עם גופו, בשקט שלו. לי אין בעיה עם זה, אני אוהבת לטייל לבד- והידיעה שנפגש אחר כך נותנת הרגשה טובה. בשלבים מסויימים בתכנון הטיול ידעתי שגם אם לא יצטרפו אלי, את המסע הזה אעשה גם לבדי. שמחתי למצוא פרטנרים כאלו מושלמים!


 בשלב זה, כבר רואים את מעבר ההרים הראשון...

ואז מגיע שדה השלג הראשון! דורון וג'ו מחכים לי במרחק, לראות שאני עולה על נתיב נכון.
השנה נפתחה מאוחר יחסית, בשל השלגים הכבדים שירדו כאן מאוחר, למעשה עד הימים האחרונים, היו חלק מהמעברים סגורים ולא היינו בטוחים שנוכל לעמוד בתכנית המקורית. אף אחד מאיתנו לא מקצוען בענייני שלג ולכולנו יש ילדים בבית...הדרך, בכל מקרה, למרות "בלאגן" הצעדים עליה- דיי ברורה. כבר עברו כאן מספיק טיילים לפנינו.
 (ותודה לאמנון לנג מפורום ה"מסלולים" ששמר על אופטימיות וניבא שכך יהיה המצב..).




קרוב לשעה 15:30- אני מגיעה למעבר ההרים הראשון- col de bonhomme (2329 מ').
הנוף עוצר נשימה (ממילא הנשימה לא ממש חופשית..), דורון וג'ו שהגיעו כ-20 דק' לפניי, כבר קופאים מקור והספיקו להוציא את הפליז, ולגרש קבוצת כבשים חמודות שהתחבאו בבקתת המחסה הזעירה והמטונפת שבפסגה. אנחנו מביטים קצת בדאגה בהמשך הדרך המשתרעת עד למעבר ההרים הבא- בסה"כ 120 מ' גובה מעלינו, אבל שביל צר מושלג לחלוטין עם כמה סליעים מזדקרים, מתוח על מדרון תלול, שמיים מתקדרים ועייפות מצטברת...
קבוצה של מטיילים עולה פתאום מהעבר השני, מכיוון אגם roselend, כולם מביטים בדרך קצת בחשש, אבל מתחילים לצעוד. בחבורה זה נוח יותר. מקפידים לדרוך אחד בעקבה שהשאיר זה שלפניו ולא להביט למטה. בסופו של דבר העקבות מקבלות מימדים עצומים של כל ההולכים בהם, עד שנדמה שכולנו צועדים בנתיב של יטי ,שקפץ לבקר מההימלאיה..
אבל הדרך בכל זאת מסוכנת, צריך לנעוץ שוב ושוב את המקלות ולוודא שאין צניחה לחללים כלואים תחת השלג המונח על סלעים. אני לומדת שנקודות התורפה הן החיבורים בין הסלעים לשלג, מתחתם מפשיר השלג ומייצר נחלונים תת-שלגיים קטנים. כולם הולכים בזהירות רבה, מתוחים. קטע שאמור היה להסתיים בפחות משעה, לוקח זמן. בשלב מסויים מתחיל גם לטפטף..
***
מבחינתי, להרים האלה יש משמעות מיוחדת. אבי, יליד צרפת, ברח עם אביו מפאריס בתקופת המלחמה-
ומצא מסתור למרגלות הרכס הזה בשנים שבין 1942-44. הוא הועבר מיד ליד ע"י כומר שהיצילו, בכל פעם לכפר גבוה יותר,ככל שהגרמנים ביססו את ישיבתם באלברוויל וסביבתה, עד שמצא מסתור בחוות איכרים נדחת.
ההרים האלה- תמיד היו התקוה, תמיד היו ההבטחה. אין לזה רציונל מובהק, אבל בשבילי ההרים האלה נתפסו כמחבקים ולא כמאיימים כפי שיכלו להיות עכשיו...
***
אחרונה- אחרונה,אחרי (2,283 מ') col de la croix du bonhomme ,
על משטח שלג יורד אל בקתת bonhomme ,בצעדים כושלים אבל עם המון אושר בלב, מגיעה אל חדר הציוד ,
 משאירה את הנעליים והמקלות ונכנסת לבקתה החמימה והנעימה, המלאה בריחות תבשילים ופטפוטי מטיילים, מוארת באור נרות המותקנים על בקבוקי יין ישנים.


אחרי מקלחת רותחת תודות לסולריום החדש- הכל אופטימי! בחוץ מחשיך לאט, ארוחה נחמדה (יש אפילו מנה לצמחונים!), אוירה מקסימה ומיוחדת, צוות הבקתה מלמד את כולם לשיר את השיר של george brassens (אולי שינו קצת את המילים והפכו אותו להמנון הבקתה..)-" les copains d'abord."
מישהו מזעיק את כולם לראות באור אחרון זכר גדול של ibis שהתקרב לבקתה..
עולים למעלה, לחדרון הקטן בעליית הגג של שלושתינו.
"הרוגים" מעייפות, שום דבר לא באמת הכין אותנו ליום הזה..
 אבל כל-כך מאושרים...



לינה: refuge de la croix du bonhomme-france -(חצי פנסיון- 46 אירו)