חלק אחד עשר - קוסקו והמאצ'ו פי(ק)צו' - מהאינקה ועד סימטת המציקים

אוטובוסים של לילה. בהיבט תפעולי הם תמיד נשמעים אטרקטיביים. נבלה ביום. נישן בנסיעה, ונרוויח עוד יום טיול שלא בוזבז על שינה. לא. לא לא. לא ולא. אני לא יכולה לישון באוטובוס לילה! מה שנותן לי את הזמן לקשקש קצת עם אלירן ולהחליט שנוסעים להוסטל בקוסקו שבו נמצאים חברי הכנופיה שלו, ששניים מהם כבר פגשתי ברורה נבקה. וכך,5 בבוקר, או ליום שני, הגענו לעיר-ללא-הפסקה קוסקו, להוסטל יונארי.

ישראליאדה קלאסית. בחצר מישהו שוכב על ערסל והחבר שלו לידו על המדרגות. הם מעשנים. בפנים מול הטלויזיה רואים שידור חוזר של המונדיאל כמה בנים. הם גם מעשנים תוך כדי. ומנגנים בגיטרה. לידם כמה חבר'ה משחקים ביליארד על השולחן. גם הם מעשנים. ריח של ג'וינט עומד קבוע בחלל המשותף ובמסדרונות. אחרי המקלחת אני מכסה את השיער במגבת שהמתקתק הזה לא ייספג לי בשיער הרטוב. שלומי וחבריו מנהלים את המקום בעברית שוטפת. הם פרואנים.

בצהריים ניר ואני הולכים לבנק דרך כיכר העיר, הכנסיות ושאר בניינים. יש לו ידע, לניר הזה (או שלי אין?). מסתבר שבבניה עתיקה אין טיח. יש סיתות מושלם של האבנים.על זה רואים את התוספת החדשה - הטיח. אפילו הבנק יפה. הוא מחזיק במבנה העתיק ואחראי על שימורו.

בערב אני מתוודעת לאינקה-טים - מועדון סלסה מהמם. כל יום מתחיל מוקדם בשיעורי סלסה חופשיים וממשיך למסיבת סלסה טובה. הרבה מדריכים, הרבה קצב, שווה ביקורים חוזרים!

יום שלישי היה היכרות עם אופיה של קוסקו. החלק הבולט ביותר הוא סימטת המציקים, שקיבלה את שמה בזכות בעלי העסקים שמוכנים למכור לך גם את אמא שלהם ובלבד שתקנה משהו. אני ומורן עוד לא מכירות קיצורי דרך ולכן הולכות דרך הכיכר המרכזית, שבה פרואניות שטופות מוטיבציה ודברים אחרים מציעות לנו "מסג' קון אבנים חמון" (עיסוי עם אבנים חמות). "לא תודה" אנחנו אומרות. "סבבה", הן עונות, בנסיון נואש אחרון להרשים, ולא מבינות שלקנות מסג' קון אבנים חמון בעברית אני יכולה גם בישראל. בכיכר המוני אנשים נשים וטף מתאמנים מול כנסיה ענקית בריקודים לקראת החג הקרב ובא. המחזה יפה, יפה כמו כל הבגדים והאביזרים עשויי הבד הסינטטי או צמר הלאמה שמוכרים שם בכל פינה. נכנסות לסמטת המציקים. היעד דווקא ברור - הצד השני של הסמטה. בדרך מכל דלת מציץ אלינו ראש מחייך ומציע בספרדית מתובלת בעברית שנקנה אצלו וש"מבצע, מבצע". אתם רוצים מאצ'ו פיצ'ו? לא? אז אולי פיצה? לא? אז ירוק לעשן? לא? אז יש לי לבן, רוצים?...

בשעה טובה ומוצלחת הגענו לצד השני של הסמטה, מסעדת "חלום כחול". מסעדה עברית באמריקה הלטינית. התפריט בעברית והמלצרית גם היא מבינה. הייתכן שכל הפרואנים בקוסקו דוברים את שפת הקודש? יש טלויזיה ומחשב והאוכל בלי כסף ובעיקר בלי סוף של מבחר. בא לי לאכול פה תמיד.

אנחנו סוגרות למחר יציאה לטרק האינקה ג'נגל - 4 ימי טרק המסתיימים במאצ'ו פיצ'ו. תחנה אחרונה היא הזמנת תכשיטי כאילו-זהב בבחירה אישית, שיחכו לנו לכשנחזור מהפיצ'ו. בית העסק שוכן כמובן - בסמטת המציקים.

רביעי בבוקר בלאגן ותקלות לא חסרות. למרות הכתובת והטלפון בהוסטל בעלת סוכנות הטיולים לא מוצאת אותנו ועל כן מורן ואני נאספות באיחור של כשעתיים. קצר תקשורתי מביא לכך שאנחנו נתקעות פחות או יותר בלי אוכל ומים ופרננדו מדריכנו המקסים דואג לנו וקונה בדרך בשבילנו. הטרק נפתח ברכיבת אופניים באיזור הררי, במגמת ירידה כמובן. בהתחלה זה נראה לי מפחיד, הרבה זמן לא רכבתי. בחלק השני של הנסיעה אני כבר מרגישה שזו הדרך של אבא שלי. כאן אני יכולה להתפרע. חמים ונעים, ההר מושלג והשביל ירוק, והרוח בפנים ממסטלת אותי. מגיעים לכפר סנטה רוזה ואחרי התארגנות קלה הולכים לאכול באחד הבתים בכפר. פרננדו קורא לאישה שמאכילה אותנו "מאמא", ואני שואלת את עצמי אם הוא הביא אותנו לאכול אצל אמא שלו. זה הזמן ללמוד שאצלם זה כינוי של חיבה וכבוד, כמו לקרוא לאישה מבוגרת ונחמדה אצלנו "דודה".

חמישי הוא יום הליכה ארוך ומאתגר, בשבילי הוא סיפק את הנוף ביחד עם כל מה שמאחוריו, שבשבילו חציתי את כדוה"א. ההליכה מתחילה במשהו שפעם היה כפר, לפני ששיטפון הרס אותו. בצד השני של הנחל אפשר לראות את הכפר ה"מחודש" שקם לאחר השטפון. עכשיו מחכה לנו טיפוס מתון אך ארוך לאורך חלק מהאינקה טרייל - השביל ששימש את האינקה בעצמם. פרננדו המדריך רץ קדימה ומדי פעם עוצר ומאפשר לקבוצה להדביק את עצמה. בשלב כלשהו אני לבד והשביל מתפצל פעמיים. אם אנחנו כבר מטפסים, אני אקח את הפניה שנוטה יותר למעלה. אני עדיין לבד. אני מגיעה לחווה פיצפונת על המדרון של ההר. יש שם כלב שמאיים לבלוע אותי וזקנה מפחידה במיוחד שאומרת לי שהאינקה טרייל זה למטה. הכלב מתנדב להראות לי את היציאה וכשאני חוזרת לפיצול הראשון פרננדו מחכה לי שם לקחת אותי למקום הנכון.

בהפסקה שאנחנו עושים בחווה פיצפונת אחרת אני מתוודעת לפרי עסיסי ומדהים - קצ'ואה. לקראת סנטה מרתה שוב אני בצמד המנצח שהולך בסוף. הקבוצה כבר מזמן לא נראית באופק ואנחנו מחליטות לקחת טרמפ על משאית. אנחנו יושבות בקבינה וככל שסנטה מרתה מתקרבת אנחנו מוצאות יותר מחברי הקבוצה שלנו בדרך והם קופצים על העגלה מאחור...

שישי גם יום ארוך אם כי יותר קל. ההליכה לא קשה מדי, רק ארוכה. יוצאים מהכפר רגלי ומתחילים ללכת לאורך נחל (בעתיד אני עוד אפנים שלאורך כל נחל גדול יש כמה עשרות כפרים קטנים שחיים ממנו) עד למעין רכבל-אומגה חורק שייעודו להעביר אותנו לגדה השניה של הנחל. עולים בזוגות, מושכים בחבל, והופ, חוצים מעל המים. הנוף יפה וקצת לפני הידרו אלקטריקס (כשמו כן הוא - שם מפיקים חשמל ממים) אנחנו נכנסים לשחות קצת בנחל.

 אחר כך ממשיכים ללכת לאורך פסי רכבת עד אגווס קליינטס (המעיינות החמים בתרגום חופשי) וההליכה מרגיעה מכעט כמו המנוחה שאחריה עצמה...

שבת הוא יום ה"עלייה לרגל" למאצ'ו פי'צו (פי'קצו ליתר דיוק). יוצאות מוקדם כבר ב3 וחצי כדי לתפוס מקומות ראשונים בתור, לתפוס כרטיס ל"וואינה פיצ'ו" - ההר שמתנשא מעל המאצ'ו פיצ'ו ומשקיף עליו. יש המון לאן ללכת ובכיף אפשר להעביר פה יום שלם. מתחילים בסיור מודרך ואחר כך מתפצלים. מטעמים רפואיים אני חותכת מוקדם יותר להוסטל וישנה עד שכולם מגיעים. אח"כ הולכים לרכבת מסתבר שיש בעיה בכרטיסים. לכל אחד בעיה אחרת... והנה מגיע כבר הערב ומחכה לנו נסיעת לילה חזרה לקוסקו.

יונארי - הוסטל ישראלי לפנים בקוסקו, פרו. מנוהל ע"י שלומי, שהוא בעצם פרואני, אבל הוא והצוות מבינים עברית כמעט כמו ישראלים. בהוסטל חדרים מבכל המינים והגדלים, מחסן לשים תיקים כשיוצאים לטיולים ארוכים, סלון עם טלויזיה וסנוקר, ארוחות בוקר עם פנקייקים והכל ב8 סול (בלי כסף בערך) ללילה. כן, יש ריח של ג'וינט באויר 24/7, אבל שווה ביקור :)

אינקה טים - מועדון סלסה ליד סימטת המציקים. כל יום בערב יש שיעורי סלסה חינם והם זורמים למסיבה טובה אחר כך. פלייליסט קבוע עם המון מצברח טוב.

סימטת המציקים - ראה למעלה.

חלום כחול - שוב, מסעדה ישראלית עם צוות מבין ואוכל בלי כסף (עסקיות ב8/10 סול). יש גם טלויזיה ומחשב עם סקייפ אורחי המסעדה. אחרי ביקור אחד אי אפשר לא לחזור.

אינקה ג'נגל - ככל ה נראה אפשר לומר אינקה-טרייל לעניים. מסלול של 3 ימים למאצ'ו פיצ'ו שעובר בכפרים, נחלים ובחלק מהמסלול האורגינלי של האינקה.

סטנה מרתה, סנטה רוזה, הידרו אלקטריקס ואגווס קליינטס - נקודות עיקריות על מסלול האינקה ג'נגל. כמובן - אפשר להגיע אליהם גם עצמאית...

- ליום הראשון של הטרק מבקשים להביא לבוקר snack. הכוונה היא לארוחת בוקר. נקודה. אלא אם כן חטיף כמו פסק זמן נראה לכם משביע. אנחנו לא הבנו את זה עד שהגיע הזמן לאכול :)

-אנחנו סגרנו את הטרק רך חברת Crodus בסמטת המציקים והיו לנו איתם המון בעיות החל מהאיסוף בבוקר ועד הרכבת חזרה לקוסקו.

כן - כי עדיף לשריין את המקום ולוותר עליו אחר כך מאשר להסתכל בעיניים כלות על כל הזוכים המאושרים שעולים לראות את העולם מלמעלה.

לא-  3 וחצי?!?! אני בטיול!!!

בפרק הבא נישדד בצורה אלימה, נצא לשופינג ונתכונן לעוד טרק הבא עלינו לטובה!