יומן מסע לסיציליה, חלק 6 ואחרון

יום זה הוקדש לאיים האאוליים Isole Eolie.

גם הבוקר מזג האוויר היה סגרירי וגשם קל ירד ללא הפסקה. בירור מהיר בדלפק הקבלה במלון העלה שמזג האוויר במילאצו Milazzo, שהוא נמל היציאה של המעבורות לאיים, כמו גם באיים עצמם - יפה והשמיים נקיים. לאור זאת יצאנו לדרך, שנשכה מעט יותר משעה ובמהלכה עברנו יותר מ- 10 מנהרות באורך שונה.

ההחלטה היתה לשוט לאי וולקנו Vulcano, שכן הוא הקרוב יותר למילאצו - והר הגעש שבו עדיין פעיל (מוציא אדי גפרית).

 במילאצו החנינו את הרכב בחניון יום ומשם הסיעו אותנו לנמל. יש 2 חברות עיקריות המפעילות קווים לאיים השונים. רכשנו כרטיסים באחת מהן וב- 12:00 יצאה הרחפת, בשייט שנמשך מעט יותר מ- 40 דקות. הים היה רגוע כך שההפלגה עברה ללא בעיות.


הרחפת בה שטנו לאי Vulcano


עם העגינה בנמל לבאנטה Porto di Levante, רכשנו מייד כרטיסים לחזרה והתחלנו בהליכה לעבר ״המכתש הגדול״ Le Gran Cratere.


Le Gran Cratere


ההליכה מהנמל ועד לשביל העלייה למכתש נמשכה פחות מ- 10 דקות.



עם תחילת הטיפוס למכתש יש צריפון בו רוכשים כרטיסים - וממשיכים כלפי מעלה.

 כל כמה מאות מטרים יש שלט מעץ המצביע על המרחק שנותר עד לפסגה.



העלייה קשה מאוד, שכן השביל לא מסודר, אלא מורכב מעפר געשי, והתוצאה היא כמו ללכת על החול בשפת הים... כך שהעלייה דרשה שעה של טיפוס מפרך, לגובה של כ- 390 מטר.

 אבל הנוף שהתגלה למעלה היה בחלט שווה את המאמץ - לפנינו התגלה לוע בקוטר של כ- 450 מטר, כאשר מחלקו נפלטים גאזי גופרית. בנוסף, נשקף משם נוף נהדר למפרצים של 2 נמלי האי, כמו גם לכל שאר האיים האאוליים.




תצפית אסטרטגית על האיים


לאחר כשעה ירדנו למטה, חזרנו ללבאנטה - ולאחר ארוחת צהריים קלה הפלגנו בחזרה למילאצו ולאחר משיכת הרכב מהחניון - נסענו קצת יותר משעה חזרה למלון.

לסיכום - עוד יום מוצלח מאוד.


ביום למחרת, היום האחרון לטיול, החלטנו לעשות סיבוב נוסף באזור האטנה.
הבוקר היה מעונן חלקית, אבל מדי פעם יכולנו לראות את הלוע המושלג והמעשן של האטנה.
העמסנו את הציוד ברכב, עזבנו את המלון והתחלנו בטיול.

תחילה ניסינו שוב את מזלנו עם הטירה Castello degli Schiavi אבל גם הבוקר היא היתה סגורה.
 משם המשכנו לצלע הצפונית של האטנה,דרך העיירה לינגואהגלוסה Linguaglossa ועד לפיאנו פרובנצאנה Piano Provenzana, משם יש אפשרות לקחת טיולי ג׳יפים באזור ההוא של האטנה. בגובה של כ- 1600 מטר עברנו את תקרת העננים וניתן היה לראות את הלוע המושלג קלות. מהמקום הזה ניתן להמשיך ולעלות לגובה של 1800 מטר ואז מסתיימים הכבישים.


האטנה ביום יפה

 גם כאן, כמו בכניסה הדרומית ועד לבית ההארחה Rifugio Sapienza ראינו יערות עצומים של עצי ערמונים. בגובה רב יותר היו יערות של עצי אלון ועוד יותר גבוה - יערות של עצי אורן.


לאחר כמה דקות של שמיים נקיים - כיסו עננים בגובה רב יותר את השמיים, כך שלא יכולנו להמשיך ולצלם. לאור זאת התחלנו במסלול לכיוון דרום, דרך העיירות פורמאצו Formazzo, מילו Milo, זאפרנה אטנאה Zafferana Etnea. עמק הבווה Valle del Bove, בו זרמה הלבה בהתפרצות שראינו, נמצא פחות או יותר ממערב לעיירות האלה. חשבנו שנוכל לראות שם את הלבה הטרייה, אך תנאי השטח לא איפשרו זאת. אבל מה שכן היה בשפע זה אפר וולקני שחור, שכמעט כל הכבישים באזור מלאים בו, ולעיתים הוא נראה ממש כמו בוץ שחור לאחר שהוא נרטב בגשם.


אזהרה על האפר בדרכים



והנה ההוכחות...


את היום סיימנו בביקור בשני קניונים גדולים (קניות, הרי אי-אפשר בלי) ממערב לקטניה, על הכביש המוביל לעיירה מיסטרביאנקו Misterbianco. הקניון הגדול מהשניים היה האטנפוליס Etnapolis, קניון עצום מימדים. למזלנו לא היה שם שום דבר במחיר סביר או שמצא חן בעינינו, שכן המזוודות כבר היו מלאות עד אפס מקום.

 ולבסוף נסענו לשדה התעופה של קטניה, לטיסה הביתה דרך רומא.



לסיום הסיפור של הטיול הזה, הנה מגוון תמונות של נופי סיציליה.