1 לפברואר ...
מינוס 14.8 מעלות ,אולי אני אדגיש מינוס ארבע עשרה מעלות ושמונה עשיריות המעלה ,מתחת כן מתחת לאפס .
ירדתי לצ'נטרלה שזה מרכזיית החימום של הוילה להוציא את מקס ,מקס הכלב כמובן ,כן זה שמחרבן בלי הכרה ואני תמיד צריך בבוקר לקחת את היאה של השלג עם מטאטא לנקות ולשים לו את הבונזו שמחר הוא יחרבן אותו שוב ,לא אין לי טרוניות ,אני פשוט מסתכל עליו במינוס 14 מעלות ומבין שזה לא קל להוריד את המכנסיים בטמפרטורה כזאת ולחרבן.
בחלומות הפרועים שלי לא חשבתי שתהיה הפיכה במצרים וגם לא חשבתי שאני אחיה אי פעם בעיירת סקי שהטמפרטורה בימים טובים נעה סביב המינוס 4 מעלות ובטח לא חשבתי שמובראק יצטרך לעשות הפיכה צבאית לשמור על השלטון.
אוי אוי קהיר ,געגועי לקהיר ,לשבת על כוס מתוק מהביל על גדות הנילוס ,המוזיאון המצרי שנבזז ,כמו געגוע למשהו שלא יהיה קיים כמו פעם .
הייתי מספר פעמים במוזיאון המצרי או לחילופין בפירמידות (ביום ,בצהריים ,בחזיון אור קולי בלילה ) מה שנקרא המקומות האלה הפכו לזרא, אתה פשוט לא רוצה להיות שם יותר בגלל אווירת תיירות ,מה עוד פעם לראות את המוזיאון ...כמה אפשר ?
אבל עכשו, בגלל שזה חסר אז אתה מתגעגע, כמו בת זוג שהיתה או בן זוג שהיה ונפרדתם, התרגלתם כבר לריח של אחד של השני ...
היום הוילה מלאה בילדים בני 20-21, אני מתחיל ללמוד שהרומנים אוהבים משהו מאוד בסיסי, לשתות אלכוהול בלי הכרה, לשמוע מוזיקת פופ, ובלילה לא ללכת לישון וכמובן לעשן בלי הפסקה .
אז אלכוהול אני לא שותה,זה ממסטל אותי תיק תק ,יין לבן אני מאוד אוהב ואם אפשר איזה סטייק טוב ליד עם צי'מיצורי ,מוזיקת פופ אני נהנה לשמוע שאני בג'יפ או שאני רץ את הריצת ערב\צהריים ,בלילה אני מאוד אוהב לישון,אפשר להגיד שאני כמו זקן ,הולך לישון מוקדם ,קם מוקדם או באנגלית זה נשמע כמו Morning type , עישון לעומת זאת לא רק שאני לא מעשן, אני סולד מזה, זה גורם לי לשיעול ואני במילים עדינות פאקינג אלרגי לזה.
זכרון ילדות בגיל 13 או אולי פחות החלטתי שאני רוצה לגמול את ההורים שלי מעישון ויהי מה, אז כל פעם שהם היו חוזרים מהקניות עם פאקט של TIME או שהיו חוזרים מטיסה מחו"ל עם אותה אריזה כי בדיוטי פרי יותר זול (אשליה אופטית) הייתי מעלים את הפאקט ומחביא אותו בארון זדקה של החדר שלי למעלה למעלה ,בדיאבד זה לא כל כך עבד, אבא שלי החליט שהוא מפסיק לעשן אחרי שהוא ראה כמה ניתוחים של ריאות מנוקבות בפיח שחור בבית חולים והבין שימי הצבא נגמרו ועכשו הוא יכול לדאוג לבריאות שלו ...לאמא שלי זה לקח עוד כמה שנים להבין ,תמיד היא היתה מעשנת בחדר הצדדי, סוג של התגנבות יחידים לעישון בהפסקות של הבית ספר .
בימים האחרונים שבתי לרוץ ,השמש הפציעה ואין שלג וזה כבר משנה לי את המטבוליזם ,אני הולך לישון ב12 בלילה וקם כבר בשעה 7 וחצי ואפילו עוד לפני שהסטלנים הרומנים בכלל פוקחים עין מהשכרות שלהם בלילה .
מצאתי מסלול מקניון רישנוב ליד המחנה הצבאי עד לזרנשטי ,מסלול של 15 קמ שטוחים ,כן שטוחים ,איזה ריגוש ,למדתי שבהרי הקרפטים מעבר לפסגות מושלגות יש גם מישורים שטוחים .
הריצה היומית דורשת התארגנות שבימים כתיקונם כלומר בישראל פשוט הייתי לובש מכנסי ריצה קצרות ,חולצה נושמת ,נעלי ריצה ,מוזיקה ושעון ריצה ויאללה אודרוב תודרוב יוצא לריצה היומית ליפו וחזרה ושוקע במחשבות .
טוב פה המצב שונה לחלוטין ,במינוס 11 מעלות צריך להתארגן בצורה אחרת ,זה לא עובד ככה ...
קודם כל אני צריך להכין את התיק שמכיל טייץ ריצה ארוך עם פליז פנימי דק ,חולצה קצרה נושמת ,חולצה תרמית כפול שתיים ,חולצה תרמית שגם מונעת מהרוח ,כפפות ריצה ,כובע לראש ,מחממי אוזניים ומצח ,מוזיקה ושעון ריצה ,בודיגלייד לשם על האזורים שאני רוצה שלא ידממו לי בריצה .
אחרי כל זה אני גם צריך לנסוע עם הג'יפ בדרך מקסימה שחוצה את ההרים ויורדת לראשנוב ,שם אני מחנה את הג'יפ ומתחיל בתהליך התלבשות בתוך הג'יפ ,מדי פעם אני מוציא את היד החוצה ככה למשש את האויר מבחוץ .
באופן מוזר בראשנוב יותר קר מפרידיאל ,אם בפרידיאל מינוס 7 ,בראשנוב מינוס 10 או 12 ואני תמיד אומר לעצמי ,פרידיאל יותר גבוהה מראשנוב ...אז למה ככה ? באמת
why like this
בתחילת הריצה אני עדיין תמיד קפוא ,אני משתדל לשמור על קצב נמוך ,מכווץ ומותח את האצבעות של הידיים לנסות להזרים להם דם ,סאוממק ,זה לא ממש הולך ...אחרי הק"מ החמישי אני תמיד רוצה לתת איזה שלוק מהקמלבק אבל מסתבר שזה לא הולך או יותר נכון זה בלתי אפשרי .
צינורית השתיה שלי קופאת, בריצה אני מנסה לנשוף פנימה אויר חם אבל זה פשוט לא הולך, מסתבר שאני סוחב את הקמלבק יותר שאם אני ממש אהיה זקוק למים אני אעצור ואחמם אותם לשתות וכמובן לסחוב את הארנק עם כל המזומנים,אני לא משאיר את המזומנים בשום מקום אלא אני במקלחת והם במרחק ראייה ממני .,רומניה אמרנו לא ?
בק"מ החמישי אני כבר מתחמם ,הדם חזר לי לאצבעות של הידיים שלי ואני מתחיל לתת קצב, יורד לקצב 5 ואני פשוט נהנה, משמאל אני רואה את Piatra Crauiliu ,המושלגת שנראית כמו קצפת לבנה על עוגה חומה שבוהקת באורות האחרונים של השמש ואלה הרגעים שאני מפסיק לחשוב בריצה ונותן לרגליים פשוט לרוץ .
בק"מ ה 12,הקרניים האחרונות של השמש נעלמות לאן והקור מתחיל לחדור, המסיכת פנים מאוד עוזרות ובפעמים האחרונות הבנתי למה העפעפיים שלי כבדות בסוף הריצה ,מסתבר שהם פשוט קפאו ... החלק התחתון של הגוף אני מפסיק להרגיש אותו, כן זוכרים אותו ,שמוליק ,אני מפסיק להרגיש אותו לגמרי ,אם בהתחלה הוא כאב קצת ,עכשו אני פשוט לא מרגיש אותו .
בק"מ ה 16 אני רואה את האורות של היעד שממנו התחלתי והאדרנלין מציף אותי שוב ,אני מגביר את המוזיקה ומנסה להגביר ,פתאום הכאבים פחות כואבים ואני טס על הג'יפ ,ברגע שאני עוצר קורה משהו מאוד מוזר שאני לומד על הגוף שלי ,אני מתמלא חום.
אני לוקח את הבגדים היבשים ונכנס להחליף את הבגדים ,הבגדים שלי רטובים מזיעה ,אני מוריד את המסיכת פנים ואני רואה שהיא מכוסה בקרח מקדימה,הנשימות שלי שפלטו את האדים מהגוף שלי בריצה הפכו לקרח .
לפעמים אני כזה שלומיאל ,לא שלימזל אלא פשוט שלומיאל ואני פולט את ה "נעם יופי ...שוב שכחת לקחת תחתונים ספייר " ואני לובש את המכנסיים בלי התחתונים ומנסה לחמם את החבר שלי בידיים שלי ואז אני מתחיל לגנוח מכאב ,החבר שלי פשוט כואב בזמן שהוא מחליט להפשיר .
אלה הרגעים שאני אומר לעצמי ,למה אתה עושה את זה לעצמך ,באמת ...לא יכולת לשבת על כוס קפה מתחת לבית בדיזינגוף עם איזה עוגת גבינה נימוחה וללגום את הקפה בזמן שהעוגה נשלקת ומתערבבת לך בפה ?
הגניחות האלה מזל שאני נמצא במקום שלא ניתן לשמוע אותי כי זה נשמע כמו ....כן ...בדיוק .
אתמול הרגשתי שזה כל כך כואב שממש גנחתי ...עמדתי על הקיר ולא ידעתי מה לעשות ...החבר פשוט ממאן להתחמם.
אחרי שאני מתלבש, אני תופס את הקמלבק שהמים הפשירו בו ובזמן שאני עושה מתיחות, נשען על הקיר ודוחף אותו או שהוא דוחף אותי למתוח את התאומים ואני לוגם מהמים קרים שהפשירו (משפט נחמד ,לוגם מהמים הקפואים הקרים שהפשירו ,בישראל במדבר זה חלום ...)
אני נכנס לג'יפ, מפעיל את החימום ומחליף נעלי ריצה לנעלי ריצה יבשות, לוחץ על הדוושה ומטפס שוב לפרידיאל ומתחיל לחשוב מה אני אבשל היום .
לרוב אני מבשל איזה תבשיל ירקות ,בצל ,עגבניות ,בוזק מעל תבלינים ,שום ואת זה אני אוכל עם ספגטי רותח ולקינוח אני שותה קפה עם עוגיות ,אני חושב שהגיע הזמן לגוון קצת בתפריט.
אז איך אני אסיים היום את הבלוג ?
אתמול קפצתי לדקטלון DECATHLON בברשוב לקחת את המזרן שטח שהגיע במיוחד מהסניף של דקטלון בהונגריה ,מסתבר שהמזרן שטח בעובי 2.5 ס"מ לא היה במלאי .
התקשר אלי הבחור מדקטלון ואמר לי שהמזרן הגיע ,אז אחרי הקניות שעשיתי לוילה נסעתי לשם ,פגשתי את הבחור IUYONO (איזה שם יש לו ) וקשקשנו באנגלית וסיפרתי לו שאני רוצה לטפס את Piatra Crauiliu ,להפתעתי
הוא אמר לי שהוא הולך לטפס אותו ביום רביעי ...חייכתי
כל יום גורם לי לציפיה חדשה לחוויה הבאה .
