שנה טובה חברות וחברים,
שבתי לפני שעות אחדות מברלין, מוצף חוויות כשקית צ'יפס ברלינאית מוצפת מיונז. הפוסטים הקרובים שאכתוב, אלא אם כן יצוץ דבר דחוף כמובן, יעסקו בברלין ובפרט בחוויותיי בה כאדם עיוור.
החוויה הראשונה שאותה ברצוני לתאר כאן, הינה סעודה במסעדה הנערכת כולה בחשיכה. כיצד סעדתי בה אני, אדם עיוור, עם חברה טובה שהיא אדם רואה?
הרעיון להציע סעודות בחשיכה נפוץ ברחבי העולם, כולל בישראל. אנשים גילו מכבר כי האכילה בחושך הינה מאורע מטלטל ומשמעותי שאנשים ישמחו לחוות.
בברלין סעדתי במסעדה כזאת בשם "נוקטי ואגוס". כשנכנסים התיאורה הינה תאורה נעימה, נברשות קריסטל משתלשלות מהתקרה והרצפה הינה רצפת עץ יפה. בחדר הכניסה בר עם כיסאות גבוהים מעור וכן שולחנות ולצדם כיסאות, מעור אף הם. על הקירות תמונות עם כתב ברייל או מתחזה להיות כתב ברייל. בחרנו לנו שולחן נאה בחדר המבואה ועד מהרה ניגש אלינו מלצר אדיב. המלצר פירט באוזנינו כמוובן כיצד תתנהל הסעודה. הוא ייקח מאיתנו את ההזמנה, וביכולתנו לבחור אחד מתוך מבחר לא רב של תפריטים או ללכת על תפריט הפתעות. בתפריט הפתעות ביכולתנו להצביע כמובן על סוגי מזון שאיננו רוצים שיכללו בהפתעות אלו. לאחר לקיחת ההזמנה, תבוא המלצרית העיוורת, אשר תלווה אותנו אל השולחן שלנו למטה בחדר החשוך לחלוטין, בו תתקיים הארוחה.
אנו החלטנו ללכת על תפריט הפתעות, אם כבר חוסר ידיעה מה צפוי להיות, אז לעשות את זה בגדול. ואכן, סילביה, המלצרית העיוורת, ניגשה אלינו עד מהרה ובאדיבות רבה ליוותה אותנו אל השולחן.
עבורי ועבור חברתי, החוויה הייתה כמובן שונה לחלוטין. מבחינתי הייתה זו עוד אחת מסעודותיי במסעדות, ומבחינתה מיד כשהגענו אל החושך, היה זה מטלטל מאוד לחוש אבדן שליטה על המתרחש. המלצרית הובילה אותנו אל השולחן ואני הנחיתי את שותפתי לסעודה אל הכסא שלה, תוך כדי שאני נוקש עליו בחוזקה. למותר לציין כי חשתי כי אחריות כבדה לנוחיותה ולהנאתה מוטלת עליי.
האוכל הגיע ואותה חברה חשה צורך עז לדעת את מהותו של כל פריט ופריט במנה. לי אגב, לא היה צורך כזה. אני כבר רגיל לדעת שאינני מכיר בדיוק ורואה את מה שאני אוכל. היה מעניין לשמוע ממנה שלפע היא מייחסת לטעמים חשיבות הרבה יותר רבה.
המנות הגיעו בזו אחר זו ואנו ניהלנו שיחת נפש עמוקה. לטעמי לא הייתה לנו עד אז שיחה כה רצינית ומעמיקה. והנה הגיע לו הדסרט, שהיה מאוד מפתיע. בתחילה היה לנו טעים, אך לפתע חשנו טעמו של הפלפל, חריף? כן, חריף. אני שחשתי כמובן את האחריות הכבדה להנאתנו המשותפת מהסעודה, עשיתי את מה שהמלצר בתחילה אמר לנו לעשות. "כשאתם צריכים את המלצרית, קראו לה". וכך עשינו. היא ניגשה, אך אמרה שאין לה מושג, היא רק מגישה את האוכל ונעלמה לה. אז עשיתי שוב את אשר הנחו אותנו לעשות וצעקתי בקול רם "סילבי!". קהל הסועדים שהיה שקט עד אז באופן מפתיע למסעדה שאוכלים בה בחושך, אך לא מפתיע כשמדובר בקהל גרמני, פרץ כולו בצחוק.
סילבי שלנו סירבה להיענות לבקשתנו להחליף את הקינוח המוזר והמגעיל, סליחה, ונעלמה לה שוב. אנו החלטנו שאם הקהל כבר התעורר לחיים מדוע שלא נפצח בשירה בציבור. ואכן, התחלנו לשיר את "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". סילבי היקרה חפצה מאוד שנסיים את שהותנו במקום ולא חסכה במאמצים להפגין זאת. אנו החלטנו בשל כך למנוע ממנהלי המסעדה להציב שלט "הכניסה לישראלים ולכלבי נחייה אסורה" ואמרנו לה שאנחנו מפקיסטן. קיצור, אוכל לא מאוד טעים, מחיר מאוד מאוד כן גבוה, ולמען האמת חוויה מאוד מוחמצת.
הסעודה בחושך הינה רק מרכיב אחד של החוויה ויש לשלבה ברכיבים נוספים: ניתן להשמיע מוזיקה לסועדים, אפשר לאפשר להם להריח ריחות נעימים ולהאזין לקולות מצחיקים, והדבר אף נעשה במקומות שונים בעולם.
בתום הסעודה המלצר הרואה מפרט באוזני הסועדים מה הם בדיוק אכלו. ההפרדה בין תפקידו של המלצר הרואה כמלצר ראשי, לתפקידה של המלצרית העיוורת כמגישת אוכל ומלווה ותו לא, אינה נוחה לי. וכן העובדה, כי אין למסעדה תפריטי ברייל, גם לא בגרמנית, מעידה כי אין הם מתייחסים לעיוורים כאורחים במסעדה, מה שמעורר בי את החשד כי מדובר כאן בגימיק למרות שחלק מהכסף האסטרונומי, כ-200 שקל לאדם, הולך כתרומה לאגודות עיוורים.
לא הייתי מוותר ולו לרגע על החוויה, אך הייתי מנסה להעמיד לה חלופה משודרגת.
כתובת המסעדה: Dark Restaurant & Dark Stage NOCTI VAGUS
Saarbrücker Str. 36-38
10405 Berlin -; Germany
אתר המסעדה: http://www.noctivagus.com/home_english.htm
לסעוד בחושך בברלין
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
