זנזיבר עלתה לאחרונה על מפת התיירות הישראלית – ובגדול. יתרונה הגדול הוא – טיסות ישירות מישראל, דילים הכוללים טיסה, העברות, מלון יפה עם שתי ארוחות ביום – הכל במחיר סביר. מעבר לכך צריך להסתדר במקום לבד. וכאן ברצוני לתת תאור קצר של המקום וכן לספק כמה עצות למבקר החדש. 4 ימי טיול יפים נתנו לאשתי ולי אפשרות של הצצה לפינה מיוחדת זו של אפריקה.
זנזיבר הוא חלק ממדינת טנזניה. זהו חלק מהעולם השלישי: עוני רב, פיגור טכנולוגי – ברוב הכפרים חלק ניכר ממבני המגורים עשויים בוץ מחוזק במוטות עץ, ללא מים זורמים וחשמל (אף כי ישנם כפרים בהם קיימים שרותים בסיסיים אלה). כמובן ללא ביוב או איסוף אשפה. כל זה כמובן לא נוגע לתיירים שחיים בבועה נפרדת. תייר שאינו מתעניין במה שקורה סביבו, יכול ליהנות מהאקזוטיקה הטרופית של עוני: יערות דקלי קוקוס עם נטיעות של בננות מתחתם, עצי מנגו ענקיים, פירות אקזוטיים ומעל הכל – חופים מדהימים ביופים. גן עדן לתיירות “גב – בטן”. החברה בזנזיבר היא מוסלמית מאוד שמרנית – הנשים כמעט ללא יוצא מהכלל מכוסות מכף רגל ועד ראש בבגדים וכיסויי ראש לרוב מאוד צבעוניים.
עוד לפני נחיתת המטוס מתברר שישראלים חייבים ויזה. יש למלא שני טפסים עם הרבה פרטים אישיים. כשמגיעים לשדה התעופה מתברר מיד מה זה “מדינת עולם שלישי”: מהמטוס לטרמינל הקטן והמוזנח למדי הולכים ברגל. בבדיקת הדרכונים צריך לשלם 50$ לבן אדם עבור הויזה (חבל שברוב האתרים המוקדשים לטיול בזנזיבר פרט זה אינו מוזכר). כל המערכת הביורוקרטית בתוך הטרמינל ידנית – פרט ל”ביטחון” – או במילים אחרות המעקב אחרי הנכנסים שהוא דוקא משוכלל ביותר: בבדיקת הדרכונים ליד צילום הויזה והדרכון גם מצלמים את הפנים של כל אחד וכן לוקחים טביעת כל עשר האצבעות במכשיר משוכלל. תהליך זה עוברים גם ביציאה מהאי.
זו מדינת משטרה ולאורך הכבישים מפוזרים מחסומי משטרה רבים. אם שוכרים מונית או מדריך מקומיים, אז זה לא מהווה בעיה. אם רוצים לשכור רכב לנהיגה עצמית, זו בהחלט יכולה להיות בעיה – בנוסף למצב גרוע למדי של הכבישים.
הכסף המקומי הוא שילינג טנזאני . 2000 שילינגים שווים עם כתיבת שורות אלה דולר אמריקאי (או אירו) אחד. כשקונים שילינגים אצל חלפני כספים בשדה התעופה, הם נותנים ערימה של שטרות 10,000 שילינג (5$). כדאי לבקש שחלק מהשטרות יהיו קטנים יותר (5000, 2000, 1000) כי אחרת למעשה אין כמעט אפשרות לתת טיפים או לקנות אוכל בדרך. שני המטבעות: שילינג ודולר אמריקאי נמצאים בשימוש יומיומי.
ברחבי האי ישנם מספר אתרים יפים ומעניינים, אם זה אתרי טבע, חיות (צבי ענק, דולפינים, קופים מיוחדים ועוד), מטעי תבלינים, ייצור ביתי בידי קבוצות נשים, צלילה ושנורקלינג. גם בבירה שנקראת בד”כ Stone Town ישנם כמה אתרים מעניינים, אבל לא צריך לצפות להרבה: זו עיר שבנייניה הכי ישנים הם מראשית המאה ה – 19. כדאי לשים לב לדלתות המעוצבות של חלק מהבתים, גלריה וסדנה לקישוטי חינה וכמובן השוק.
קבוצות מאורגנות לאתרים ולסיורים השונים יוצאות כולן מעיר הבירה, לכן אם לא משתכנים באחד מהמלונות הרבים בעיר, כדאי להתקשר עם נהג מונית מקומי שמתמחה בהובלת תיירים ולבקש ממנו בכל יום לאן לנסוע. בד”כ אפשר בקלות להספיק שני סיורים כאלה ביום. אנחנו התקשרנו לנהג מאוד נחמד וידידותי שדיבר אנגלית טובה ([email protected] ). בכל מקרה מאוד מומלץ להקדיש לפני הנסיעה שעתיים – שלוש לבדיקה דרך האינטרנט לגבי האפשרויות השונות לסיורים ברחבי האי. אנחנו לקחנו מספר סיורים במשך שהותנו במקום. עם הנהג שאיתו עבדנו (אגב, שמו “תמים” – TAMIM) מחיר של 110$ בסה”כ לכל שני סיורים רצופים, אותם הוא סידר – כולל דמי כניסה איפה שהיה צריך וכן מדריך מקומי בכל אתר.
בסה”כ זנזיבר הוא מקום יפה, בטוח, מעניין ומתאים לכל הגילים (כולל ילדים) בו אפשר לבלות עד שבוע ימים – אלא אם כן המטרה היא “גב – בטן”, כי אז אפשר לשהות בלי סוף.
