הי,
ראש השנה 2018, זוג הורים עם שלושה ילדים (שנה ושמונה חודשים, 9 ו 12) מחליטים לקחת סיכון מחושב ולנסוע לטייל סביב אגם גארדה.
המראה לונציה בראשון לפנות בוקר, נחיתה מונציה בשישי (ספוילר, לא קרה), רכב מחברת Avis, לינה בדסנזאנו דל גארדה.
אז ארזנו, נסענו, המראנו ונחתנו בונציה, ואז קיבלנו את המזג האיטלקי לפנים. המתנה מתישה של כשעה עד שנציגה של Avis התפנתה אלינו, כדי לבשר לנו שאין, אין את הרכב full size שהזמנו, כלומר יש, אבל אוט', אז תפתחו את הארנק כי פישלנו ואתם תשלמו על זה. לא תודה, לא רוצים. אז במקרה שאתם לא רוצים “נשדרג” אתכם לרכב 9 מקומות. לא תודה, אני לא הזמנתי משאית. אנחנו מתעקשים שתקחו את הרכב העצום. לא, כן, לא, כן. רק אציין שבמתחם השכרת הרכבים, לא היה מזגן שקירר, ואני לא אוהב להזיע, ככה אני. כשאני מזיע אני מתעצבן. אז לאחר דין ודברים, והתלהמות קלה של שני הצדדים, קיבלנו את האתרוג האוטומטי שהם שמרו עליו מכל משמר, ללא תוספת תשלום, ויצאנו שמחים ומזיעים לדרך.
נסענו והגענו לדסנזאנו, שעל שפת אגם גארדה, מעט מערבית לסירמיונה. התמקמנו במלון Nazionale, שהוא מלון ברמה גבוהה, בין הבודדים שמצאנו (וחיפשתי הרבה) עם חדר משפחה שנראה ברמה טובה ושהמיטות לא אחת ליד השניה, יש להם איזה קטע מוזר שהם שמים 4 מיטות אחת ליד השניה. משום מה זה הגיוני להם שככה משפחה צריכה לישון. איטלקים. בכל אופן, המלון היה ממש טוב, מרכזי, הבריכה הייתה קפואה, וארוחות הבוקר היו מינימליסטיות, חוץ מזה הכל טוב.
עד כאן תלונות, מעכשיו: חגיגה, בערך.
יום ראשון, כאמור התמקמות במלון וסיור רגלי במרינה של דסנזאנו, נחמד, אכלנו שם את הגלידה הכי שווה בטיול.
יום שני: פארק לאולנדיה. קיבלתי המלצה על הפארק הזה שהוא פחות עמוס מגארדה לנד, ומתאים למגוון גילאים. אכן הייתה המלצה טובה, פארק יפה, עם הרבה אטרקציות ברמה בינונית, נחמד. בחזרה עצרנו באאוטלט Franciacorta שליד ברשיה. ממש אהבתי, הרבה מותגים, בעיקר למבוגרים, מחירים טובים, ויש שם גם אחלה מסעדה (איטלקית) וגם סניף של גלידה ונצ'י (האלה שמחביאים את הגלידה בחביות קטנות ומעקמים את האף וכמעט אותך כשמבקשים לטעום).
יום שלישי: הר באלדו. וואו, כמה קראתי על התור לכרטיסים שם, ואיך נערכתי אליו, ידעתי שצריך להיות שם ב 8 בבוקר או לבוא אחה"צ. בקיצור הגענו לשם ב 10, וחטפנו תור של פאקינג שעתיים, שבמהלכן אשתי ניסחה את טיוטת הסכם הגירושין שלנו. פאק שלי, חשבתי ספטמבר זה אוף סיזן, איזה עוף ואיזה נעליים, מיליון וחצי פנסיונרים גרמנים כבשו כל פינה, והחום, אוי איזה חום. שוב הזעתי. הנוף מלמעלה מרהיב, ויש אחלה מסעדה עם קפה ושוקו. שווה להמשיך קצת רגלית כדי לקבל את הנוף במלוא הדרו.
היעד הבא, מלצ'נסה, שנמצאת למרגלות הר באלדו. עיירה יפה, עם שיפוע מאתגר עגלות ואבות. גלידה וממשיכים.
באותו הערב, לאחר התארגנות במלון, ביקרנו קצת בסירמיונה שהשאירה לנו טעם של עוד (גלידה). אז אכן חזרנו לשם למחרת בערב.
יום רביעי: ורונה. חנינו ליד הארנה, נכנסו, למרכז המבקרים, קיבלנו מפה וטיילנו בעיר העתיקה. אהבנו. עצרנו כמובן בחנות של דיסני כדי לרכוש מעט צעצועים יקרים, וגם נכנסו שוב לסניף של ונצ'י, באזור הבית של יוליה, חביב מאוד, עם שולחנות ישיבה בפנים ואפשרות להזמין קפה.
קינחנו בקניון של ורונה, כי הבנו שיש שם פרימרק. עשו טובה, אל תלכו לשם, ולא לשום קניון, אלא אם כן פישלתם בגדול בתור להר באלדו ואתם בעניין של לפצות את האישה.
חזרה למלון, ושוב סירמיונה בערב. היינו במסעדה עם אוכל ממש טעים. עד סוף הפוסט אני אזכר איך היא נקראת. באופן כללי סירמיונה מהממת, תנסו לעשות שייט תעלות, אנחנו פיספסנו. הגלידות שם עצומות, אבל האמת שטעמתי טובות יותר.
בטח לא תאהבו אם אכתוב שבארץ (ת"א) יש גלידות ופיצות לא פחות טובות. אבל יש. מומלץ להגיע לסירמיונה לקראת השקיעה, אם אתם בקטע של תמונות אינסטוש יפות ורומנטיקה.
יום חמישי: אגם טנו וריבה דל גארדה.
הפעם נסענו דרך הצד המערבי של האגם, שבחלקו הצפוני הנסיעה דרך המון מנהרות חצובות בסלע, מבחינתי אלו מנהרות שלא סיימו, כלומר נוסעים דרכן אבל אין תאורה והסלע גס, וזה גרם לי לתהות לגבי אופן העבודה האיטלקי. היה לי די הרבה זמן לחשוב על זה, והגעתי למסקנה שהפסקות הצהריים המרובות תרמו לכך שלא הצליחו לסיים את העבודה. בכל אופן, אגם טנו. וואו. דרך די מפותלת עד החניה, המון מדרגות לרדת עד האגם. אל תרדו עם עגלה, אל תרדו עם תיקים, מחצלות, אבטיח או כל דבר אחר. קחו טלפון וכמה יורוס לגלידה בסיום.
האגם יפה, המים היו קרים, ובפעם הראשונה נתקלנו בדי הרבה ישראלים.
בדרך חזרה לרכב, ליד החניה, יש מלון עם קפיטריה. יש שם מקרר גלידות. משפט אחד על מקררי הגלידות באזור גארדה. הם לא אוהבים שדלת המקרר נפתחת. זה ממש ממש עושה להם לא טוב. אז אם חשקה נפשכם בגלידה, תצביעו עליה ותבקשו שיביאו לכם, כן. אגב, על מקרר הגלידות כתוב ללא בושה בעברית: נא לא לפתוח או משהו כזה. איטלקים.
משם, התגלגלנו לריבה דל גארדה החביבה, בעיקר חביבה על גיל הזהב. אכלנו שם צהריים במסעדה טובה, וחזרנו למלון.
טיפ קטן, אם אתם נוסעים בצד המערבי של האגם לכיוון צפון, תעצרו לקפה במלון/מסעדה קצת לפני העיירה לימון, נראה שיש שם נוף מהמם. זה מקום עם מעט חניה.
זהו, כאמור טיול בעצימות נמוכה.
יום שישי: נוסעים לשדה התעופה של ונציה, מחזירים את הרכב, עושים צ'ק אין, בידוק, ממתינים בגייט, ואז, ברגע אחד, כל הטיול הזה מקבל תפנית היסטרית. פרטים במהדורה המרכזית.
כאמור, תפנית. עקב תנאי מזג אויר, ערפל, הטיסה שלנו נדחתה משישי בבוקר לשבת בלילה. כן. סיוט. המתנות, העברות, מלון זוועה במיקום שערורייתי ליד פאדובה, לתפוס את הראש ולא להאמין שזה קורה. אבל לפעמים זה קורה כנראה, ואיך אמר לי הבן שלי: אבא, לא נורא, כל אחד צריך שיהיה לו סיפור טיסה טוב. אז בסדר. מה בסדר? היה סיוט, אבל עבר.
לבסוף הצלחנו לעזוב את איטליה, ולנחות בארצנו הקטנטונת, ההיא עם הירקות, והקפה הלא פושר, הישר אל חניון 26 אל הרכב והביתה.
כמה טוב שבאנו הביתה, כמה טוב לראות אותך שוב.
לסיכום: יפה שם. לא כמו בשוויץ היפיפייה, אפילו פחות מאוסטריה, אבל יפה. פתיל קצר אמרתי? כן, יש להם פתיל קצר. אה, וגם חרא אנגלית. אבל יפה שם.
קצת מיצינו את הנופים האלה, בפעם הבאה משהו אחר.
בקרוב אעלה תמונות וכתובות מדויקות.
בהצלחה
