למה הודו ? ולמה ,קיבינימט, אני עושה את זה בגיל 46 ?
כי צריך לסמן וי ?
כי כולם היו שם אחרי הצבא ואני לא, וצריך להשלים חוסרים ?
חיפוש עצמי ?. מה אני עושה בעולם הזה ?. האם אני במקום הנכון ?.
משבר גיל ה – 40 ?.
האמת, אני לא יודע, וכנראה אילו היו כל הסיבות הללו ועוד כוחות נסתרים ( וחבר לטיול ) שדחפו אותי לצאת בגילי המופלג למסע בן 3 שבועות במקום המדהים הזה. וזה היה שווה כל שניה ושניה.
במהלך הטיול כתבתי את חוויותי בבלוג אישי, ואני רוצה לשתף אתכם כאן בשניים מהקטעים שהעליתי אז ומספרים חלק מן החוויות שעברנו.
מיומנו של נהג ריקשה
התעוררתי מוקדם היום. הפרנסה קשה וכל דקה שווה לי כסף. שטפתי טוב טוב את הרכב מבחוץ, כולל גלגלים וניקיתי אבק מבפנים. בדקתי צופר וקיפלתי פנימה את המראות כדי שלא יעופו מנהגים שנצמדים אליי.
היום אני אתפוס עמדה מול מלון פאלאס. זה מלון קצת יקר ואני גם חבר של איש הקבלה במלון, הוא בטוח יעזור לי למצוא לקוחות.
הנה בדיוק הוא קורא לי ומצביע על זוג תיירים שנראים לי פוטנציאל טוב .הם רוצים לנסוע למקדש. נסיעה לא רעה בשבילי. מתחיל עם מחיר של 600 רופיות (שיהיה לאן לרדת).קצת מתמקחים ובסוף סוגרים על 400 -לא רע, אולי בדרך נתפור עוד קומבינה.
אני לוקח את אחי כדי שיעזור לי באיתותים שמאלה וכדי שיהיה עם לדבר ונוסעים.
הכבישים היום קצת עמוסים ויש אפילו שוטרים בצומת ש"מנסים לכוון" - אני ועוד 50 רכבים מכל צד צופרים בקצב. לא נראה לי שהם יצליחו כל כך...
אני מצליח להתחמק מרוב הבורות שבדרך וגם האוטובוסים והמשאיות שנוסעים מולי בצד שלי לא מאטים אותי.
הריקשה לא יציבה כל כך בגלל שגלגל אחד תמיד על החול ואחד על האספלט, אבל אחרת אבזבז פה את כל היום.
עוצר בדרך לתדלק ומבקש מהנוסעים שלי שישלמו עבורי כי אין לי כסף. הם לא מסכימים ואני מסתדר איכשהו עם המתדלק וממשיך.
לפעמים מתעכב מאחורי ריקשה אנושית או אופניים איטיים קצת, אבל שתי צפירות אסרטיביות והם זזים.
עברה כבר חצי שעה והתקדמתי רק 3 ק"מ. מנסה לקצר דרך הגשר - אסור לי לשכוח שהעלייה עליו היא מאותו צד לשני כיווני הנסיעה. נוסע קצת נגד הכיוון ועושה יו טרן זריז לפני שמשאית תדרוס אותנו (סחטתי צחוקים משני הזרים שמאחורה - זה אולי ישפר לי את הטיפ).
הגענו בשלום ואחרי דיון קצר אישרתי לזרים להסתובב שעתיים באתר ונתתי להם כמה טיפים. בינתיים נחתי בצל עם אחי, קישקשנו עם הנהגים האחרים ואכלנו קצת מהדוכנים .
אחרי שעתיים בול הם חזרו ונסענו חזרה לעיר. הפעם הלך יותר חלק וגם הצלחתי לעשות כמה קיצורים דרך סמטאות ברוחב של אופניים. הם היו מרוצים ונתנו לי טיפ של 100 רופי שהביא אותי למחיר שרציתי וקבענו נסיעה נוספת אחרי הצהריים.
היה קשה עד עכשיו אבל יש לי שעתיים פנויות לשינה טובה.
נ.ב. כואב לי כבר האגודל מרוב צפירות, אז אולי מחר נלך לרופא.
בית בכפר
שעה אחרי שיצאנו לדרך, באמצע עוד עיירה נידחת, נותן סנג'יב הנהג שתי צפירות, עוצר באמצע הכביש ולוחץ ידיים לנהג ברכב שעצר ממולו.
מי זה, אני שואל.
בן דוד שלי, עונה סנג'יב
כאן? אתה גר בדלהי .
נולדתי לא רחוק מכאן
ההורים שלך עדיין גרים כאן
כן, כאן בהמשך
התייעצות קצרה בינינו, ו:
אתה רוצה לראות את ההורים?
כן, עונה סנג'יב
קדימה, בוא ניסע
ואתם תבואו איתי?
כן, אנחנו עונים
וכך אנחנו מוצאים את עצמנו נוסעים עם סנג'יב לבית הוריו. בשלב מסויים יורדים מהדרך הראשית ועוברים לשביל צר שמתפתל בנוף כפרי ירוק. אחרי מספר דקות, באמצע שום מקום, אנו מגיעים לבית כפרי פשוט בן שתי קומות כשבפתח עומדים שני הוריו של סנג'יב ואחיו הצעיר. מחייכים, חביבים וחמימים.
אנו מתקבלים בכבוד מלכים ומוכנסים לחדר גדול שנראה כמו סלון וחדר שינה ביחד. רצפת בטון אפורה ומבהיקה, מיטה זוגית רחבה וספה ישנה. ארון עץ גדול וישן מכסה את אחד הקירות,מעליו ובחדר פרוסים דובוני פרווה, בחלקם עטופים בניילון. על הקיר שתי תמונות בלבד – אבא במדי צבא והילדים. הכל פשוט, יעיל ומינימליסטי.
מכבדים אותנו במים, צ'אי מסאלה ועוגיות ואנחנו מנסים לשוחח קצת עם האח הצעיר שדובר אנגלית אך בגלל המבטא המקומי וגמגום קל אנחנו מתקשים להבין. כן ברור שכל שלושת האחים עזבו לדלהי למצוא פרנסה - 600 ק"מ מההורים...
אחרי כמה דקות אנחנו מקבלים סיור מודרך בחצר.מסתבר שמדובר במשק שיכול לקיים את עצמו: פרה לחלב , תרנגולות לביצים, חממה פשוטה (שהממשלה מימנה לתושבים) שבה מגדלים עגבניות, חסה ופלפל חריף ובגינה עצי לימון ומנגו.
רצינו גם לראות את המטבח, אבל לשם לא לקחו אותנו. לסיום ביקשנו להצטלם איתם והם נענו בשמחה.
טקס הפרידה מהאבא היה מרתק וכלל נגיעה בברכו של האב ע"י הבן וטפיחה על העורף מצידו של האב.
סנג'יב סיפר לנו שפעם אחרונה שהוא ראה את הוריו היתה לפני חודשיים, וקצת היה מוזר לי שקבלת הפנים כשהגענו היתה קורקטית מאוד וללא הבעת רגשות בכלל, אבל אולי אלה הבדלי התרבות בינינו לבינם.
משפחה כפרית הודית ממוצעת....
הודו היא בשבילי :
רחוב, פרסאד, הולי, ריקשה, סארי, קבצנים, חריף בפה, צפירות, מקדשים, סיקים, אבק, קקי, רכבת, קופים, זיעה, בקבוק מים, סבלים, כבישים, דוכנים, יריקות, גנגס, אש,פאניר, צפיפות, סלאמס, קלבטן, פרות, אוהלים, שלג, כלבים ברחוב, מאסאלה, עגלות, קריקט, דיירי המדרכות, כתום, אלון.
וכל שאר החוויות בבלוג שלי :
