טאמו (3500 מ') – מונג'ו (2880 מ') – לוקלה (2860 מ')
אנחנו מתחילים לגלוש מטאמו לכיוון נמצ'ה באזר. השביל כאן ממש משובח. גם היום אנחנו מאוד מתפעלים מיופיים של הכפרים ומהזיקה הדתית שיש להם לבודהיזם הטיבטי.
אחרי שעתיים הליכה אנחנו מגיעים אל מנחת המסוקים של נמצ'ה. ברור לנו שמכאן זה עולם אחר לגמרי. השקט של העמק הקסום של טאמה ומיעוט התיירים מייד יוחלפו בהמולת ההמון על האוטוסטרדה לוקלה – נמצ'ה – EBC
אנחנו עוצרים להפסקה ארוכה בנמצ'ה. לא שתינו קפה כבר שמונה ימים ולחולי קפה כמונו זה לא קל, זה גם נחמד להשלים את החוסר בליווי עוגה מפנקת.
עושים סיבוב בשוק המקומי שמלא בסחורות וירקות שהגיעו מכל הסביבה ובייחוד על גבם של סבלים, פרדות ושוורים. אנחנו קונים קצת פירות ומקבלים הסברים מפאסן, הפורטר של מייקל ולונה, על כל המוצרים שאנחנו לא מזהים.
מעמיסים תרמילים ויוצאים לדרך. המסלול שלנו מכאן זהה למסלול שעשינו ביומיים הראשונים של הטרק, אבל אז היינו עסוקים בהשרדות ועכשיו אנחנו מאוד נהנים מהנוף המרהיב.
הירידה מנמצ'ה מאוד תלולה. מולנו מגיעים טיילים רבים שנמצאים בתחילת הטרק ובהחלט לא קל להם. השביל, כצפוי, מאוד עמוס בטיילים ובהמון פרדות שמגיעות בשיירות ארוכות.
מגיעים למונג'ו בשעה סבירה, מתארגנים והולכים לשתות עוד קפה בבית הקפה הצמוד לגסט האוס שלנו. בערב אנחנו יושבים בחדר האוכל ומחלקים עצות של “מנוסים” לכל אלה שעושים דרכם מעלה.
בבוקר אנחנו יוצאים לדרך מלאי מרץ. זה היום האחרון בטרק ויש הרגשה של שמחה מהולה בעצב. יש לנו יום די ארוך לפנינו, אבל השביל כאן נוח. הדרך רצופה בלא מעט גשרים תלויים ארוכים ומפחידים. פאסן מחליט שנעם מפחדת מהגשרים ומקפיד להחזיק לה את היד בכל גשר.
ממש לפני לוקלה יש עלייה רצינית אחרונה, היא לוקחת בערך שעה ובסופה אנחנו חזרה בלוקלה. הטרק מסתיים כאן. אנחנו מתמקמים באחד המלונות ויוצאים לסדר לנו טיסה למחר בבוקר. אנחנו בסדר אבל למייקל ולונה אין טיסה מחר. סדרת טלפונים קדחתנית ופתאום הפתעה. הם מצליחים לסדר מקום במחיר סביר על מסוק שיוצא עוד 10 דקות. פרידה חפוזה, אריזה עוד יותר והם רצים.
אנחנו נשארים בלוקלה. ארוחת ערב נחמדה חותמת את הטרק. קצת מסכמים, קצת נזכרים, טלפון ארוך הביתה וזהו. היה לנו ממש טוב, אנחנו ממליצים.
פרק סיכומים, הרהורים ומקנות יגיע
