נמצ'ה (3440 מ') - מונג (3900 מ') – פורטסה טנג (3680 מ') – דולה (4110 מ')
אנחנו נפרדים מנמצ'ה. המון אנשים מתלהבים מנמצ'ה, אנחנו פחות. היא קצת יותר מדי גדולה ותיירותית לטעמנו. אולי פעם, לפני הרבה שנים היה בה איזה קסם.
השביל מכאן מטפס בין הבתים של נמצ'ה ועוד לפני שיצאנו מהכפר אנחנו כבר מתנשפים. השביל פונה והופך למעין שביל מרפסת התלוי על צלע ההר. הנופים כאן משגעים, בייחוד אהובינו ה ama dablam שניבט אלינו מהעבר השני של העמק. עם קצת (הרבה) דימיון אפשר לראות למעלה, במעלה העמק, את האוורסט. מזג האוויר היום הרבה יותר חמים ובהיר.
קצת אחרי הכפר kyangjuma הדרך מתפצלת. ההולכים לאוורסט פונים ימינה לשביל מתון לאורך צלע ההר וההולכים לגוקיו פונים שמאלה לשביל שמטפס בתלילות לא מזמינה על צלע ההר. בבת אחת יורדת כמות המטיילים בצורה דרסטית ואנחנו כמעט לבד עליו.
משהו כמו שעתיים טיפוס מביאים אותנו לכפר הזעיר מונג (mong) בגובה 3900 מטר, שם אנחנו עוצרים לארוחת צהריים. השמש יצאה לה ויש איזו חמימות חמקמקה באוויר והנוף לא פחות ממדהים.
אני מחליט לנסות בפעם הראשונה לאכול sherpa stew. זהו מעין מרק ירקות עשיר שאליו מוסיפים ספק פסטה, ספק בצקניות מעשה בית. זה מאוד טעים, מאוד משביע והפך מכאן לארוחת הצהריים הקבועה שלי.
מכאן אנחנו גולשים לכפר phortse deng (פורטסה תחתית). קצת מבאס ביום כזה שמהותו עליות לרדת ירידה ארוכה ומשמעותית שכזו, אבל זו הדרך. ב phortse deng יש פיצול נוסף שמוביל לצד השני של העמק. משם אפשר לחבור למסלול ה EBC או לעלות לגוקיו בגדה הנגדית בשביל שנראה די מפחיד ותלול.
אנחנו מתחילים לטפס לכיוון דולה. במקטע הזה אחרי כל עלייה מגיעה ירידה. הדרך מתארכת לה, כבר די מאוחר, ואנחנו ממש עייפים. רק בסביבות ארבע אחרי צהריים ואחרי שהשמש כבר נעלמת מאחרי ההרים אנחנו מגיעים לדולה.
כשעזבנו את נמצ'ה נפרדנו גם מהחשמל. מכאן יש רק תאורה סולארית חסכנית ובמשורה, הבישול בגז, החימום של חדר האוכל בעץ ובגללי יאק. אחרי ארוחת הערב ומשחק “קאבו” אנחנו חוזרים לחדרים. מתחפרים במהירות בשקי שינה, עורמים שמיכות מעל ומנסים לזוז כמה שפחות.
