מהאנגזו להואן שאן
מהאנגזו להואן שאן הגענו באוטובוס. הנסיעה עולה 80 יואן ונמשכת שלוש שעות. באמצע הנסיעה יש עצירה לשירותים. למעשה כדי להגיע להר הצהוב יש שתי אפשרויות - האחת זה ליסוע לכפר Tangkou שנמצא ממש למרגלות ההר והשניה זה להגיע לטונשי (Tunxi - downtown of HuangShan city) שנמצאת כשעה וחצי נסיעה ממהר. צריך לשים לב לאן בדיוק רוצים ליסוע כדי לבחור את האוטובוס הנכון. אנחנו הגענו מאוחר בערב ולכן בחרנו להגיע לטונשי, כדי לישון שם ולעלות על ההר מוקדם בבוקר.
![jjj]()
הנוף המדהים מכוסה בערפל....
הנוף המדהים מכוסה בערפל....
טיול עם מדריכה פרטית
מכיוון שמדובר בשמורת טבע ובאזור כפרי, החלטנו לעשות את שלושת הימים הקרובים עם מדריכה פרטית. דוריס המדריכה פגשה אותנו בתחנת האוטובוס בטונשי ומשם ליוותה אותנו למלון. את כל ההזמנה עשינו דרך Odyssey Tours. העניין לא זול, אך מה שכן נוח מאוד. באזור הזה מדברים עוד פחות אנגלית, והמדריכה עזרה לנו מאוד להסתדר. מתחנת האוטובוס בטונשי לקח אותנו נהג מונית למלון. דוריס ליוותה אותנו למסעדה לאחר מכן ועזרה לנו להזמין. החל מעכשיו ולמשך שלושת הימים הקרובים כל ההתניידות היתה עם רכב פרטי.
למחרת בבוקר נסענו לכיוון ההר. בדרך דוריס סיפרה לנו על האזור של ההר, שלמעשה סובבת אותו שמורת טבע גדולה. על העיירות במקום, גידולי התה וכו'. ההסברים מעניינים מאוד והמדריכה מדברת אנגלית שוטפת. ככל שהתקרבנו להר התחיל לרדת גשם חזק מאוד. הגענו לתחנת הרכבל וקנינו שם מכנס, ומעיל מפלסטיק נגד גשם. בנוסף גם כיסוי נגד מים לנעליים (חשוב מאוד). היינו צריכים לחכות כשעתיים עד שאפשר היה לעלות ברכבל להר בגלל הגשם החזק. העליה להר ברכבל יפה מאוד.
כשעלינו להר התחלנו ללכת לכיוון המלון. בדרך רואים כל מני עצים ופסגות מיוחדות. החלק הזה של הטיול היה מבחינתי מבאס, בגלל שהיה על ההר ערפל ככ סמיך שלא ראינו כלום. ממש הלכנו בתוך ענן ודימיינו מה אנחנו אמורים לראות. בנקודות מסויימות הערפל היה מפוזר ויכלנו לראות את יופיו של ההר, אך ברוב רובה של הדרך בקושי ראינו, וגם לא היה אפשר לצלם בגלל הערפל. אחת האטרקציות בהר זו השקיעה, וכמובן שבגלל הערפל לא יכלנו לראות כלום. את ארוחת הערב אכלנו במלון על ההר - לא זול במיוחד, אבל גם לא מפתיע כי אין כ"כ הרבה אופציות על ההר. דוריס סיפרה לנו סיפורים על ההר ועל הפגסות בדרך שזה היה נחמד מאוד. כבר על ההר הבנו שגם את הזריחה לא נראה וזה היה ממש מבאס. הטיול בנוי על כך שהולכים לישון מוקדם כדי לקום מוקדם לזריחה. ומכיוון שלא היתה זריחה אז היו לנו הרבה שעות שינה על ההר.
ביום הטיול השלישי קמנו על ההר, אכלנו ארוחת בוקר והתחלנו ללכת לכיוון הרכבל. כאן לקחנו דרך קצת יותר ארוכה מהדרך של יום אתמול. מזג האוויר השתפר מעט והיה אפשר מעט לטעום מהנוף המדהים של ההר, וכך הרגשת הפספוס שלי השתפרה במעט. אין ספק שהמראות שראינו מההר היו מדהימים. מה שחבל הוא שטעמנו רק חלק קטן מהנוף שיש להר להציע. בפירוש אני ממליצה להגיע לביקור בהר, רק צריך לבדוק מראש שהעונה מתאימה ושהסיכוי לערפל קטן. לאורך כל הטיול בהר רואים פורטרים שנושאים את הכביסה מהמלון שבפסגה למטה. לא עושים כביסה בהר - יש שאומרים שזה מטעמי איכות הסביבה ויש שאומרים שזה מטעמי סיפוק עבודה פורטרים המקומיים. אם רוצים אפשר לשכור פורטרים שישאו אותך את כל הדרך למטה. באופן כללי אני גם נהנתי מהאופן שבו ערכנו את הטיול, המדריכה הקלה מאוד על ההתמצאות וגם סיפקה הסברים מעניינים. הכל היה מושלם חוץ מהערפל שמנע מאיתנו להנות מהנוף. חשוב לציין שעשינו את הטיול באמצע חודש אפריל.
כשירדנו מההר לקחה אותנו המדריכה למסעדה בכפר שמרגלות ההר. היא מאוד עזרה לנו בהזמנה - במסעדה הזו אין אפילו תמונות בתפריט. האמת שזו היתה אחת הארוחות הטובות שאכלנו בטיול, כנראה כי המדריכה עזרה לנו להזמין את המנות בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. לאחר מכן נסענו חזרה לטונשי. שם הסתובבנו במדרחוב של העיירה. היה נחמד מאוד, עם הסברים על ההיסטוריה וביקור בבית תה. ההליכה במדרחוב היתה לפנות ערב ויפה לראות את האורות הנדלקים לקראת החשיכה.
בנוסף היום לקח אותנו הנהג לשדה התעופה, שם נפרדנו מהמדריכה ומהנהג (כמובן שהחברה הודיעה לנו מראש שצריך לשלם להם טיפ) ועלינו על המטוס לבייג'ינג.
![sea]()
ים של עננים... ביום השני כשמזג האוויר מתבהר
![tunxi]()
מרכז טונשי
למחרת בבוקר נסענו לכיוון ההר. בדרך דוריס סיפרה לנו על האזור של ההר, שלמעשה סובבת אותו שמורת טבע גדולה. על העיירות במקום, גידולי התה וכו'. ההסברים מעניינים מאוד והמדריכה מדברת אנגלית שוטפת. ככל שהתקרבנו להר התחיל לרדת גשם חזק מאוד. הגענו לתחנת הרכבל וקנינו שם מכנס, ומעיל מפלסטיק נגד גשם. בנוסף גם כיסוי נגד מים לנעליים (חשוב מאוד). היינו צריכים לחכות כשעתיים עד שאפשר היה לעלות ברכבל להר בגלל הגשם החזק. העליה להר ברכבל יפה מאוד.
כשעלינו להר התחלנו ללכת לכיוון המלון. בדרך רואים כל מני עצים ופסגות מיוחדות. החלק הזה של הטיול היה מבחינתי מבאס, בגלל שהיה על ההר ערפל ככ סמיך שלא ראינו כלום. ממש הלכנו בתוך ענן ודימיינו מה אנחנו אמורים לראות. בנקודות מסויימות הערפל היה מפוזר ויכלנו לראות את יופיו של ההר, אך ברוב רובה של הדרך בקושי ראינו, וגם לא היה אפשר לצלם בגלל הערפל. אחת האטרקציות בהר זו השקיעה, וכמובן שבגלל הערפל לא יכלנו לראות כלום. את ארוחת הערב אכלנו במלון על ההר - לא זול במיוחד, אבל גם לא מפתיע כי אין כ"כ הרבה אופציות על ההר. דוריס סיפרה לנו סיפורים על ההר ועל הפגסות בדרך שזה היה נחמד מאוד. כבר על ההר הבנו שגם את הזריחה לא נראה וזה היה ממש מבאס. הטיול בנוי על כך שהולכים לישון מוקדם כדי לקום מוקדם לזריחה. ומכיוון שלא היתה זריחה אז היו לנו הרבה שעות שינה על ההר.
ביום הטיול השלישי קמנו על ההר, אכלנו ארוחת בוקר והתחלנו ללכת לכיוון הרכבל. כאן לקחנו דרך קצת יותר ארוכה מהדרך של יום אתמול. מזג האוויר השתפר מעט והיה אפשר מעט לטעום מהנוף המדהים של ההר, וכך הרגשת הפספוס שלי השתפרה במעט. אין ספק שהמראות שראינו מההר היו מדהימים. מה שחבל הוא שטעמנו רק חלק קטן מהנוף שיש להר להציע. בפירוש אני ממליצה להגיע לביקור בהר, רק צריך לבדוק מראש שהעונה מתאימה ושהסיכוי לערפל קטן. לאורך כל הטיול בהר רואים פורטרים שנושאים את הכביסה מהמלון שבפסגה למטה. לא עושים כביסה בהר - יש שאומרים שזה מטעמי איכות הסביבה ויש שאומרים שזה מטעמי סיפוק עבודה פורטרים המקומיים. אם רוצים אפשר לשכור פורטרים שישאו אותך את כל הדרך למטה. באופן כללי אני גם נהנתי מהאופן שבו ערכנו את הטיול, המדריכה הקלה מאוד על ההתמצאות וגם סיפקה הסברים מעניינים. הכל היה מושלם חוץ מהערפל שמנע מאיתנו להנות מהנוף. חשוב לציין שעשינו את הטיול באמצע חודש אפריל.
כשירדנו מההר לקחה אותנו המדריכה למסעדה בכפר שמרגלות ההר. היא מאוד עזרה לנו בהזמנה - במסעדה הזו אין אפילו תמונות בתפריט. האמת שזו היתה אחת הארוחות הטובות שאכלנו בטיול, כנראה כי המדריכה עזרה לנו להזמין את המנות בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. לאחר מכן נסענו חזרה לטונשי. שם הסתובבנו במדרחוב של העיירה. היה נחמד מאוד, עם הסברים על ההיסטוריה וביקור בבית תה. ההליכה במדרחוב היתה לפנות ערב ויפה לראות את האורות הנדלקים לקראת החשיכה.
בנוסף היום לקח אותנו הנהג לשדה התעופה, שם נפרדנו מהמדריכה ומהנהג (כמובן שהחברה הודיעה לנו מראש שצריך לשלם להם טיפ) ועלינו על המטוס לבייג'ינג.
ים של עננים... ביום השני כשמזג האוויר מתבהר
מרכז טונשי
